פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
5392/16
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המערערת:
מפעלי ים בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. מתניה רדין
2. אורית רדין
בקשה מטעם המשיב 1 להוצאת מוצג ולמחיקת
סעיף מסיכומי המערערת
החלטה
1.
המשיב 1 הגיש בקשה בה עתר הוא להוצאת מוצג מתיק מוצגי המערערת -
מוצג 7 , גזר דין אשר ניתן בעניינו של המשיב 1 ביום 12.9.2016 בהליך שהתנהל כנגדו בבית משפט השלום בחיפה. כן מבוקש למחוק את ההתייחסות למוצג זה בסיכומי המערערת (הסיפה לסעיף 14 לסיכומים).
לטענת המשיב 1 גזר הדין אשר צורף כמוצג 7 לא הוצג כראיה בהליך קמא, ועוד הוא מוסיף כי זה כלל אינו רלבנטי להליך הנוכחי והוא צורף במטרה ליצור דעה קדומה לגביו. עוד מדגיש המשיב 1 כי גזר הדין צורף לשם הוכחת טענה עובדתית.
המערערת מתנגדת לבקשה. המערערת אינה מתכחשת לכך שגזר הדין לא הוצג בבית המשפט קמא (שהרי הוא מאוחר למועד מתן פסק הדין) אלא שלטענתה גזר הדין אינו בבחינת "ראיה" כי אם החלטה שיפוטית, וככזה הוגש הוא כאסמכתא משפטית אשר אין כל מניעה לצרפה.
2.
לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובכל החומר שלפניי סבורה אני כי דין הבקשה להתקבל.
האיסור להציג מוצג שלא הונח לפני הערכאה הדיונית אלא אם ניתנה רשות לכך מבית משפט שלערעור - איסור הנגזר משילובן של הוראות 437(א) ו-457(א) ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 - מתייחס ל"ראיות" שנועדו להוכיח עניין שבעובדה. זאת בשונה מאסמכתאות, שנועדו להניח יסוד לטענה נורמטיבית גרידא - עליהן לא חלות הנורמות הנוגעות להגשת ראיות נוספות (ראו ב"ש 153/86 צביח נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 345, 348 (1986)). על פי הבחנה זו - "ניתן לצרף החלטה שיפוטית המאוחרת למועד מתן פסק הדין או שלא עמדה בפני הערכאה הדיונית אך אם מדובר באסמכתא משפטית שנועדה להניח יסוד לטענה נורמטיבית, אך לא ניתן לצרפה - מבלי שניתן היתר להציגה - מקום בו היא נועדה לתמיכה בטענות הנושאות אופי עובדתי (ראו והשוו: עע"ם 2399/07 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה כפר סבא נ' פלאפון תקשורת בע"מ , פסקאות 3 ו-4(ג) (23.6.2008); ע"א 6931/13 צ. לנדאו קבלנות והנדסה בע"מ נ' גרינברג (26.8.2014))" ( ע"א 4087/16 סחוט טרי 2007 בע"מ נ' אקו אלפא בע"מ , פסקה 4 (7.12.2017)). דהיינו, כאשר צירופה של החלטה שיפוטית אשר לא הוצגה בערכאה הדיונית נועד להוכיח עניין שבעובדה ולא טענה נורמטיבית-כללית, מותנה הצירוף בבקשת ובקבלת רשות מערכאת הערעור.
יישום פסיקה זו על ענייננו מוביל לקבלת הבקשה. זאת שכן עיון בסעיף 14 לסיכומי המערערת מלמד כי גזר הדין נועד להוכיח טענה עובדתית אותה העלתה המערערת בסיכומיה - העונש אשר הושת על המשיב 1 בהליך הפלילי שהתנהל בעניינו. לפיכך לא היתה המערערת רשאית לצרף את גזר הדין לתיק מוצגיה, וכפועל יוצא לא רשאית היא להפנות אליו בסיכומיה (ראו סעיף 7(ב)(3) להנחיות נשיאת בית-המשפט העליון מיום 1.11.210)).
מטעמים אלו הבקשה מתקבלת. המזכירות תוציא את מוצג 7 מתיק המוצגים והמערערת תגיש בתוך שבעה ימים מעת המצאת ההחלטה לידיה סיכומים מתוקנים מהם תימחק ההפניה למוצג 7.
יודגש כי אין בהחלטה זו כדי למנוע מן המערערת להגיש בקשה להוספת ראיה, ככל שתמצא לנכון לעשות כן.
המערערת תישא בהוצאות המשיב 1 בסך של 1,500 ש"ח.
ניתנה
היום, כ"ג בטבת התשע"ח (10.1.2018).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת