פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
ע"א
5432/98 - א'
בפני:
כבוד הרשמת מ' אגמון
המערער
:
אלי
גוכמן
נגד
המשיבים
:
1.
צבי היבנר
2.
שושנה היבנר
3.
אבו - שוהאן סוהיל
4.
וליד מועד
5.
סמיח עודה
6.
סוביט קדימה סוכנויות ביטוח בע"מ
7.
אררט חברה לביטוח בע"מ
8.
הפניקס
9.
הודגה מוחמד
בקשה לדחיית הערעור
על הסף
כנגד
המשיבה מספר 8
החלטה
בפני בקשה לדחיית הערעור על הסף כנגד המשיבה מספר 8 (להלן: המבקשת).
המערער נתבע על ידי המשיבים 1 ו2- בבית המשפט המחוזי בנצרת לשלם להם פיצויים בגין ליקויי בניה. המערער הגיש ביום 7.11.91 הודעה לצדדים שלישיים כנגד המשיבים 5-8 בערעור זה.
ביום 30.11.92 הגישה המבקשת בקשה לדחיית ההודעה לצד ג' נגדה, על הסף. ביום 21.4.96, לאחר שהמבקשת הגישה סיכומיה בבקשה, ובהעדר סיכומים מטעם המערער, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי, ובה נעתר לבקשת המבקשת ודחה את ההודעה לצד ג' שנשלחה למבקשת. המערער הגיש בקשה לביטול החלטה זו, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 2.6.96.
ביום 31.8.98 הגיש המערער הערעור דנן על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי לגבי יתר בעלי הדין בתובענה, ובו מבקש הוא לכרוך אף ערעור על דחיית ההודעה לצד ג' כנגד המבקשת.
דין הבקשה להתקבל, ודין הערעור כנגד המבקשת להידחות על הסף מפאת איחור בהגשתו.
הכלל הוא, כי החלטה המסיימת את הדיון נגד מקצת בעלי הדין, הינה פסק-דין לגבי בעלי הדין הנוגעים בדבר. מכאן נפסק, כי החלטה המוחקת על הסף הודעה לצד שלישי היא פסק דין (ראו: י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי,
(מהדורה שביעית, 1995), עמוד 758, 387/82, "קרנית" נ' אסידו ואח' , פ"ד מ (4) עמוד 213, 217-218).
בענייננו, החלטת בית המשפט המחוזי מיום 21.4.96, בה נעתר בית המשפט קמא לבקשת המבקשת ודחה את הודעת צד ג' שנשלחה אליה, סיימה את הדיון בין המערער לבין המבקשת. לפיכך, המדובר הוא בפסק-דין אשר הערעור עליו הינו בזכות ושהמועד להגשתו חלף זה מכבר.
כאמור, ביום 2.6.98 ניתנה החלטה נוספת (ההחלטה השניה), בה דחה בית המשפט את בקשת המערער להורות על ביטול פסק-הדין שניתן בהיעדר סיכומים מטעמו. החלטה זו הינה החלטה לאחר מתן פסק-הדין , ומשכך, "החלטה אחרת" היא אשר הערעור עליה הוא ברשות בלבד (י. זוסמן, שם, בעמוד 745).
טוען המערער, כי מאחר שההחלטה השניה הינה החלטה אחרת, שהערעור עליה הוא ברשות בלבד, הרי שניתנת היא לערעור לפי תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות), יחד עם הערעור על פסק-הדין הכללי. טענתו זו של המערער בטעות יסודה.
תקנה 411 לתקנות קובעת:
"לא ערער בעל דין על החלטה שאינה פסק דין והיא ניתנת לערעור ברשות בלבד, אין בכך כדי לפגוע בזכותו להשיג על אותה החלטה בבואו לערער על פסק הדין במשפט...".
הוראת תקנה 411 מאפשרת לכלול במסגרת ערעור על פסק-דין ערעור גם על כל החלטה אחרת שקדמה לו . ברור הדבר שהמדובר הוא בפסק-הדין המסיים את הדיון בין הצדדים הרלבנטיים, ולא פסק-דין אחר כלשהו. לפיכך, נסיונו של המערער לכלול ערעור על החלטה אחרת, שניתנה לאחר מתן פסק-דין בין שני צדדים במסגרת ערעור על פסק-דין אחר שניתן בין צדדים אחרים , דינו להכשל.
לסיכום, מאחר שהחלטת בית המשפט קמא מיום 21.4.96 הינה פסק-דין שהערעור עליה היה בזכות תוך ארבעים וחמישה ימים, והחלטתו מיום 2.6.96 הינה החלטה שלאחר מתן פסק-דין, שהמועד לבקשת רשות ערעור עליה היה תוך שלושים ימים, ומשמועדים אלו הוחמצו, לא יכול היה המערער לכלול ערעור על החלטות אלה במסגרת הערעור דנן.
לאור האמור לעיל, הבקשה למחיקת הערעור על הסף כנגד המבקשת מתקבלת.
המערער ישא בהוצאות המבקשת בבקשה זו בסך 3,000 ש"ח.
ניתנה היום כ"ב בטבת תשנ"ט
(10.1.99).
מיכל
אגמון, שופטת
ר
ש מ ת
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98054320.
P02