פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
5434/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המערערת:
ס.א.ד.ר חברה לעבודות בניין בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. עמותת הכדורגל הירושלמית מיסודה של ס.א.ד.ר - בפירוק
2. עו"ד נמרוד טפר
3. כונס הנכסים הרשמי
4. רשם העמותות
בקשה
לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט
א' רון
) בפר"ק 27089-11-19 מיום
19.7.2020
בשם המערערת:
עו"ד אברהם משה סגל;
עו"ד דוד סגל
החלטה
1.
בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רון ) בפר"ק 27089-11-19 מיום 19.7.2020, שעניינו פירוק המשיבה, עמותה במסגרתה התנהלה במשך 25 שנים האחרונות פעילות מועדון הכדורגל "הפועל ירושלים" (להלן: העמותה ). בהחלטה דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת כי ייקבע שהזכויות בשם "הפועל ירושלים" והזכות להירשם בהתאחדות לכדורגל תחת שם זה, שייכות למבקשת, שלטענתה רכשה אותן בשנת 1995 כחלק מהליך פירוק של עמותה אחרת.
2.
בית משפט קמא מנה מספר טעמים מצטברים שבעטיים דחה את הבקשה. ראשית , צוין כי לבקשה מושא הערעור קדמו שתי בקשות נוספות הנוגעות למבקשת - בקשת המבקשת לביטול צו הפירוק ובקשת הנאמן על הפירוק לביטול משכון שרשמה המבקשת על נכסי העמותה. הובהר כי בקשות אלו כבקשה דנן נגועות בחוסר ניקיון כפיים ותום לב, באשר תכליתן היא פגיעה בהליכי הפירוק, בעמותה ובנושיה. שנית , הוברר כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, כנדרש, ולא בכדי, ואף בעלי המבקשת בחר שלא להעיד בנושא בבית משפט קמא. העובדה כי המבקשת רכשה את הזכויות האמורות לפני 25 שנים אינה מבטיחה שאלו נותרו בידיה. לו היה מוגש תצהיר מטעם בעלי המבקשת, היה ניתן לחקור את המצהיר על שהתרחש במשך כל אותן השנים, ולקבל תשובה לשאלה כיצד מתיישבת טענת המבקשת לבעלות בזכויות עם העובדה כי קבוצת "הפועל ירושלים" נוהלה במשך השנים על ידי העמותה, ואף נרשמה בשל כך על ידי ההתאחדות לכדורגל. שלישית ועיקר , קבוצת הכדורגל נוהלה במשך 25 שנים על ידי העמותה - תוך צבירת חובות רבים שגרמו לנושיה לבקש את פירוקה - מן הטעם שלפי הגדרות ההתאחדות לכדורגל ניהול קבוצה יכול להיות מופקד רק בידי עמותה, ולא בידי חברה מסחרית כמבקשת. על כן, נקבע כי אין להלום טענה כי חרף מצב עובדתי זה, השם "הפועל ירושלים" - שהוא נכסה היחיד של העמותה - אינו שייך לה. מטעמים אלו נדחתה בקשת המבקשת ונקבע כי מלוא הזכויות הועברו על ידה לעמותה כדי לאפשר פעילות כדורגל במסגרתה.
3.
על החלטה זו הוגש ערעור, ולצידו הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע. באשר לסיכויי הערעור נטען בבקשה כי אלו גבוהים, מאחר שלא היה צורך בתמיכת הבקשה בתצהיר שעה שהמבקשת ביססה טענותיה על שני פסקי דין חלוטים, בהם נקבע כי הזכויות בשם הועברו אליה בשנת 1995; והיות שהנאמן לא הוכיח את העברת הזכויות מהמבקשת לעמותה. באשר למאזן הנוחות סבורה המבקשת כי אם יימכרו הזכויות לא ניתן יהיה להשיבן לרשותה, וכי מנגד עיכוב ביצוע ההחלטה לא יגרום כל נזק אף אם יידחה הערעור, הואיל ואת הזכות בשם ניתן למכור אף בשלב מאוחר יותר בהמשך הדרך.
4.
לאחר עיון הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
5.
כידוע, הכלל הבסיסי, הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הוא כי " הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים ", בעוד המבקש לעכב את ביצועו של פסק דין נדרש להוכיח קיומם של שני תנאים - כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים ו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו מבין רבים: ע"א 6969/18 חברת אולמי אחים סעיד אל - דאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (06.11.2018); ע"א 2118/19 מזרחי טפחות חברה לנאמנות בע"מ נ. הורביץ ו-114 אח' (08.04.2019); ע"א 1799/20 סואעד נ. עזבון המנוח חוסין חסן ז"ל ואח' (15.03.2020)).
6.
בשים לב לנימוקיו של בית משפט קמא בהחלטתו, אינני סבור שהמבקשת עמדה בנטל להוכחת תנאים אלו. מבלי לקבוע מסמרות, המערערת עומדת בפני קושי לא מבוטל להוכחה הטענה כי חרף ניהול קבוצת "הפועל ירושלים" במשך 25 שנים במסגרת העמותה, תוך צבירת חובות שהובילו את נושיה לבקש את פירוקה, נותרה המבקשת בעלי הזכויות בשם "הפועל ירושלים". אף מאזן הנוחות במקרה דנן אינו נוטה לטובת המבקשת, שכן גם אם אניח כי הזכויות בשם נותרו בידי המבקשת, זו בחרה שלא להשתמש בהן במשך 25 שנים, ומשכך ספק אם ייגרם לה נזק המצדיק את עיכוב ביצוע ההחלטה ובמיוחד כאשר לא הוכח כי לא יתאפשר להשיב את הזכויות למבקשת במידה ויתקבל הערעור. מאידך גיסא, עיכוב ביצוע ההחלטה ימנע את מכירת השם ויגרום נזקים לא מבוטלים לעמותה ולנושיה.
7.
אשר על כן, הבקשה נדחית . המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ₪.
ניתנה
היום, י"ד באב התש"ף (4.8.2020).
ש ו פ ט