ע"א 2118/19 מזרחי טפחות חברה לנאמנות בע"מ נ. אורן הורביץ ו- 114 אח'

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת דניה קרת-מאיר ) מיום 30.1.2019, בו קיבל בית המשפט את תביעת המשיבים 115-1 (להלן גם: המשיבים ) וחייב את המבקשת, מזרחי טפחות חברה לנאמנות בע"מ (להלן: המבקשת או נאמנות מזרחי ) ושישה נתבעים נוספים, ביחד ולחוד, לשלם את נזקי המשיבים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים.

2.

המשיבים 115-1 השקיעו את כספם בקרן אינטגרל שותפות מוגבלת (להלן: הקרן ) אשר נוסדה בישראל בשנת 2004. בהתאם לפסק דינו של בית משפט קמא, הקרן שינתה ולבשה צורה בדמות מספר קרנות גידור שהוקמו בישראל ומחוצה לה. בתביעתם טענו המשיבים כי השקיעו כספים בקרן נאמנות בחסות המבקשת שהבטיחה תשואה עודפת במודל השקעה סולידי בעל סיכון נמוך, אלא שנפלו קורבן למעשי נוכלות ומרמה במסגרת הקרן, שהביאו להפסד רב מכספי השקעתם.

בית המשפט המחוזי קיבל כאמור את התביעה, בקבעו כי לנאמנות מזרחי חבות כלפי המשקיעים מכוח חוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק השקעות משותפות ), ומכוח דיני הנזיקין, וכי התנהלותה בנסיבות העניין עולה כדי הפרת חובת הזהירות כלפיהם. בין היתר, נקבע כי היה על נאמנות מזרחי להודיע למשקיעים כאשר הבינה כי קיימת בעייתיות במבנה הקרן ולהחזיר להם את כספם. לפיכך, קבע בית המשפט כי "יש לראות בנאמנות מזרחי והן בנתבעים 6-1 כמי שהתנהלותם הייתה נגועה בהתרשלות ובאשם", והטיל עליהם את האחריות לנזקים שנגרמו למשיבים כתוצאה מקריסת הקרן. חישוב הנזק ייעשה, כך נקבע, בדרך של אנלוגיה ל"פיצויי ביטול", לפיה יפוצה כל תובע על "ההפרש בין מחיר נייר הערך, יחידות ההשתתפות של המשקיעים, לפני תחילת הפעולה המפרה, לבין מחירה עם קריסת הקרן". כמו כן, הושתו הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל בשיעור 15% מהסכום הכולל של הפיצוי. יוער, כי בית המשפט ראה בתובעים שלא הגישו תצהיר וכאלו שלא התייצבו להיחקר על תצהירם, כמי שאינם זכאים לפיצוי, כך שבסופו של יום נקבע כי אך 76 מתוך 115 התובעים זכאים לפיצוי.

על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, ולצדו הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי.

3.

בבקשתה טוענת המבקשת כי בעוד שלמשיבים לא ייגרם כל נזק כתוצאה מעיכוב ביצוע התשלום על-פי פסק הדין, בייחוד בשים לב להיותה תאגיד עזר בנקאי שאין חשש להיעדר פירעון מצדו ככל שהערעור יידחה, אי מתן הצו המבוקש יגרום לה נזק שאינו בר תיקון. זאת, משעה שסכום פסק הדין אותו נדרשת המבקשת לשלם עתיד להתחלק בין עשרות תובעים (שמצבם הכלכלי אינו ברור), הפזורים בכל רחבי הארץ, חלקם אף ייתכן שמתגוררים מחוץ לישראל, וחלקם כבר אינם בין החיים. לעמדתה, גם סיכויי הערעור אינם מבוטלים, בין היתר משום שלטענתה פסק הדין סותר פסיקה מוקדמת יותר של ערכאה מקבילה אשר ניתנה "באותן נסיבות" בגין אותה מסכת עובדתית, ובשל השלכות הרוחב של קביעותיו ובכלל זאת הכפפת קרנות גידור רבות (בעיקר זרות) שפועלות בישראל לגדרי חוק השקעות משותפות וההגבלות המוטלות מכוחו.

המשיבים התנגדו לבקשה וטענו בתגובתם כי היא הוגשה ללא תשתית עובדתית מינימלית לגבי יכולתם להחזיר את הכספים שישולמו להם בהתאם לפסק הדין ככל שהערעור יתקבל. זאת, כאשר ברור כי זכותם, בחלוף מעל עשור של ניהול הליכים, כי פסק הדין יבוצע באופן מידי. כמו כן, נטען כי פסק הדין נשען על אדנים עובדתיים "מוצקים במיוחד", שכן מסמכים מפורשים מוכיחים את חובת הנאמנות של המבקשת כלפי המשקיעים, והעדויות מטעמה הוכיחו בבירור את רשלנותה והזלזול בכספיהם. מכל מקום, נטען כי אף אם ימצא בית המשפט להיעתר לבקשה, ראוי כי העיכוב יינתן רק על חלק מהסכום שנפסק.

4.

לאחר עיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

5.

כידוע, ככלל אין לעכב ביצועו של פסק-דין כספי, אלא במקרים חריגים. על המבקש לחרוג מכלל זה להוכיח כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כלומר – כי אם יבוצע פסק הדין, אך ערעורו יתקבל בסופו של דבר, ייתקל המבקש בקושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו ( ע"א 553/ 15 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קרית אונו נ' האגודה למוסדות ציבור ליוצאי נשלסק בישראל (4.5.2015); ע"א 460/15 עיריית נהריה נ' סלנר הנדסה אזרחית בע"מ (10.2.2015)).

6.

בנסיבות העניין איני רואה מקום להביע את דעתי באשר לסיכויי הערעור. נכון אני להניח כי סיכויי הערעור אינם קלושים.

7.

אשר לשיקולי מאזן הנוחות. הבקשה לא הניחה תשתית ראייתית קונקרטית לכך שמצבם הכלכלי של המשיבים לא יאפשר להם להשיב את הסכומים שנפסקו להם ככל שהערעור יתקבל, וכל שנטען בהקשר זה הוא כי מצבם הכלכלי "אינו ברור". עם זאת, מדובר בסכום כספי נכבד שעתיד להיות משולם למספר רב של אנשים, כך שאם תזכה המבקשת בערעורה יתעורר צורך לאתר כל אחד מהם ולגבות ממנו את הסכום ששולם לו, וממילא מלאכת האיתור והגבייה עשויה להיות מורכבת ( ע"א 2727/13

מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי (4.6.2013); ע"א 7141/13 קונקטיב גרופ בע"מ נ' דבוש (14.11.2013)).

8.

בנסיבות אלו, נראה בעיני כי האיזון הראוי בין אינטרס המשיבים בביצוע מיידי של פסק הדין לבין האינטרס של המבקשת להיפרע מהם ככל שתזכה בערעורה, הוא לעכב מחצית מהסכום שנפסק לטובת המשיבים. האמור לא יחול על הסכום שנפסק כהוצאות ושכר טרחת עו"ד, שישולם במלואו.

9.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת באופן חלקי כאמור בסעיף 8 לעיל. אין צו להוצאות.