ע"א 2758/20 קונגרגיישן בני יוסף נ. בית אולפנא לאימון מורים

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' לושי-עבודי ) בפר"ק 18974-01-18 מיום 15.3.2020 (להלן: פסק הדין ), אשר דחה את בקשת המערערת להצטרף כצד להליך פירוק המשיבה 1 (להלן: האגודה ).

2.

ואלו עיקרי העובדות בקצירת האומר: בשנות ה-70 של המאה הקודמת תרמה המערערת כספים לאגודה, אשר נוסדה לקידום מספר מטרות קונקרטיות. האגודה

רכשה קרקע בבני ברק, עליה הקימה בניין ובו שלוש דירות (להלן: הנכס ). ברבות השנים זנחה האגודה את קידום הפעילות לשמה הוקמה, עד שבשנת 2003 החליטה האסיפה הכללית של האגודה על פירוקה והעברת הנכס לידי חבריה. תובענה שהגיש המשיב 3 (להלן: רשם ההקדשות ) - לביטול החלטה זו ולמתן צו מניעה האוסר על העברת הנכס על שמם של חברי האגודה - התקבלה בשנת 2007 (ה"פ 1145/05), תוך שצוין כי בפירוקה, ככלל, חייבת אגודה להעביר את נכסיה לגוף אחר הפועל לקידום מטרותיה. בשנת 2010 נמחק ערעור שהוגש לבית משפט זה, בכפוף להסכמת האגודה כי תעביר את הנכס למוסד בעל מטרות דומות (ע"א 9345/07). ברם, פסקי דין אלו לא קוימו על ידי האגודה, ובחלוף כתשע שנים נוספות ניתן לבקשת רשם ההקדשות, ביום 10.2.2019, צו לפירוקה ולמינוי המשיב 2 כמנהל מיוחד לנכסיה (להלן: המנהל ), משנקבע כי האגודה השתמשה בנכס שלא למטרותיה המוצהרות.

3.

בשלב זה, נוכח כוונת המנהל לפעול למכירת הנכס, הגישה המערערת בקשה להצטרף כצד להליך, בטענה שהיא הנפגעת העיקרית מפעולות האגודה שנעשו בניגוד למטרותיה. נטען לענין זה כי תרומת המערערת לאגודה הייתה בגדר מתנה עם תנאי מפסיק, ולפיו ככל שהאגודה תחדל מלעשות שימוש בנכס למטרות לשמן הוקמה, תפקע המתנה. עוד ביקשה המערערת כי הנכס יועבר לידיה, והיא תשתמש בו לקידום מטרות האגודה; ולחלופין - כי יועבר לגוף אחר הפועל להגשמת מטרות אלו.

4.

בהחלטתו מושא בקשה זו דחה בית המשפט את בקשת המערערת, בקבעו כי לא הונחה תשתית משפטית המצדיקה היענות לבקשה. נקבע כי המערערת אינה נושה של האגודה, וצירופה אינו נדרש לצורך הכרעה יעילה ושלמה בפירוק, וממילא בצו הפירוק כבר הנחה בית המשפט את המנהל לפעול להעברת הנכס או לייעוד הכספים ממכירתו לגוף בעל מטרות דומות לאלו של האגודה. עוד נקבע, כי לא הועמדה כל תשתית עובדתית וראייתית לקיומו של הסכם מתנה על תנאי, כנטען על ידי המערערת.

5.

על החלטה זו הוגש ערעור ולצדו הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור להתקבל טובים מאוד, הואיל והמערערת אינה משיגה על עצם הליך הפירוק אלא אך מבקשת להצטרף אליו, בכדי להשפיע על החלופה שתיבחר באשר לשימוש שייעשה בנכס. זאת, בפרט לאור החובה החוקית - המעוגנת בפסיקה בכלל ובפרט בפסקי הדין שעסקו בעניינה של האגודה - בדבר העברת הנכס למוסד אחר הפועל לקידום מטרות האגודה המתפרקת. עוד טענה המערערת כי אף מאזן הנוחת תומך בעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן היענות לבקשתה לא תגרום כל נזק, לנוכח החשש השורר כיום מביצוע השקעות כלכליות הנובע מהמציאות הכלכלית, כמו גם בשל העובדה כי כיום הנכס מושכר ומניב רווחים לקופת הפירוק. לטענות המערערת הצטרפו המשיבים 6-5, אשר הוסיפו כי הקשר בין המערערת לאגודה נמשך כל אותן השנים שחלפו.

מנגד, טען המנהל - ולטענותיו הצטרפו רשם ההקדשות וכונס הנכסים הרשמי - כי אין להיעתר לבקשה, וזאת נוכח סיכויי הערעור הנמוכים, בשל העובדה כי המערערת לא הוכיחה כל זכות ביחס לנכס, וכי נטייתו של מאזן הנוחות היא לטובת דחיית הבקשה, הואיל וכל שאושר בבית משפט קמא הוא נוהל למכירת הנכס בהמשך הדרך, ובהיעדר קיומה של עסקה קונקרטית על הפרק אין כל דחיפות במתן סעד טרם בחינת הערעור לגופו.

6.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.

כידוע, הכלל הבסיסי, הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הוא כי " הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים ", בעוד המבקש לעכב את ביצועו של פסק דין נדרש להוכיח קיומם של שני תנאים - כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים, ו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן ש אם בסופו של יום יתקבל הערעור, ייתקל הוא בקשיים בהשבת המצב לקדמותו (ראו מבין רבים: ע"א 6969/18 חברת אולמי אחים סעיד אל - דאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (06.11.2018); ע"א 2118/19 מזרחי טפחות חברה לנאמנות בע"מ נ. הורביץ ו-114 אח' (08.04.2019); ע"א 1799/20 סואעד נ. עזבון המנוח חוסין חסן ז"ל ואח' (15.03.2020)).

8.

מעיון במכלול החומר שלפני עולה שהמערערת אינה עומדת באף אחד

מהתנאים. מבלי לקבוע מסמרות, המערערת עומדת בפני קושי ראייתי לא מבוטל להוכחת טענתה בדבר הסכם מתנה מותנה, וגם מאזן הנוחות במקרה דנן אינו נוטה לטובתה, שכן כל שהותר בשלב הנוכחי על ידי בית משפט קמא הוא פרסום הנכס למכירה וקביעת נוהל מכירה המסדיר מבחינה פרוצדורלית את אופן קבלת ההצעות עבור הנכס. למותר לציין כי ככל ויתבקש בעתיד אישורו של בית משפט קמא לעסקת מכר ספציפית, באופן שהמערערת תוכל להצביע על נזק קונקרטי, תוכל היא לשוב ולפנות לבית משפט.

9.

אשר על כן הבקשה נדחית. המערערת תישא בהוצאות המשיב 2 בסך 3,000 ₪, ובהוצאות המשיבים 4-3 בסך 1,000 ₪ כל אחד.