פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א 6374/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשים:
1. מי חיים אחזקות בע"מ
2. אביב נקש
נ ג ד
המשיבים:
1. יעקב מזרחי
2. ים אופקים חדשים יזום ויעוץ כלכלי
בע"מ
3. דורון חלא
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת
ר' רונן
) בת"א
37122-08-11 מיום 31.1.2016 ומיום 17.4.2019
בשם המבקשים:
עו"ד ניר פרידמן;
עו"ד יעקב אמסטר
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד שי ניידרמן
בשם המשיב 3:
עו"ד רווית בן סרוק
וילוז'ני
החלטה
1.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, המחלקה הכלכלית (השופטת ר' רונן ), בת"א 37122-08-11 מיום 31.1.2016 ומיום 17.4.2019.
2.
בין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים ענפים זה למעלה מעשור, אשר מקורם בהחזקה משותפת במניות שתי חברות ובהסכם הלוואה במסגרתו הלוו המשיבים (להלן: קבוצת מזרחי
או מזרחי ) כספים למבקשים (להלן: קבוצת נקש או נקש ), לצורך העמדת מימון לאחת החברות שבבעלותם המשותפת כאמור; המשכם בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, בגדרו נקבע מנגנון שתכליתו יצירת איזון בין השקעות הצדדים בחברה והשבת ההלוואה, לרבות בדרך של דילול מניות החברה (להלן: הסכם הפשרה ); וסופם בפסק דינו של בית משפט קמא, על שני חלקיו, אשר עומד במוקד הערעור שלפניי.
3.
בפסק דינו החלקי מיום 31.1.2016, דן והכריע בית משפט קמא בפרשנות הנכונה להסדר האיזון שנקבע בהסכם הפשרה, ובזכויות וחובות הצדדים מכוחו. שני הצדדים ערערו על פסק הדין החלקי לבית משפט זה, אשר מחק את הערעורים וקבע כי יש להחזיר את הדיון לבית משפט קמא למתן הוראות אופרטיביות משלימות לענין חישוב הסכום לאיזון. ביום 17.4.2019 ניתנה החלטתו המשלימה של בית משפט קמא, אשר הכריע בסוגיות שנותרו טעונות הכרעה בין הצדדים.
4.
בתוך כך מנהלים הצדדים הליכים ממושכים בפני לשכת ההוצאה לפועל, במסגרתם הגיש מזרחי לביצוע המחאות שמסר לו נקש כחלק מהסכם הפשרה, בעוד לטענתו של נקש הוא כבר פרע את חובו למזרחי בדרך של דילול מניות, ועל כן מזרחי אינו רשאי לפדות את ההמחאות. בבקשה שלפני, אשר הוגשה מספר חודשים לאחר הגשת הערעור ובעקבות החלטה נוספת של רשמת ההוצאה לפועל, עותר נקש לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל עד להכרעה בערעור.
5.
לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבים ובנספחים הרבים שצורפו, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ולו מן הטעם שבבקשה לא מבוקש למעשה עיכוב ביצועה של כל הוראה אופרטיבית אותה קבע בית משפט קמא. תחת זאת, מתבקש עיכובם של הליכי ההוצאה לפועל, שמקורם אינו בפסק דינו של בית משפט קמא, על שני חלקיו, כי אם בהתדיינות המשפטית הנובעת ממערכת היחסים הכוללת בין הצדדים.
6.
מכל מקום, אף לגופה של הבקשה לא מצאתי כי יש מקום להיענות לה. כידוע, נקודת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי לעכב את זכותו של בעל דין לממש את פירות זכייתו, בעוד המבקש לעכב את ביצועו של פסק דין נדרש להוכיח קיומם של שני תנאים - כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים ו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו מבין רבים: ע"א 6969/18 חברת אולמי אחים סעיד אל - דאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (6.11.2018); ע"א 2118/19 מזרחי טפחות חברה לנאמנות בע"מ נ' הורביץ ו אח' (8.4.2019); ע"א 1799/20 סואעד נ' עזבון המנוח חוסין חסן ז"ל ואח' (15.3.2020)).
מבלי צורך לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, אני סבור כי המבקשים לא הוכיחו שמאזן הנוחות נוטה לטובתם. כך, לא נטען בבקשה, וממילא לא הוכח, כי המשך ניהול הליכי ההוצאה לפועל יגרום למבקשים נזק בלתי הפיך, וזאת בשים לב לעובדה שהסכסוך בין הצדדים הוא כספי בלבד, ומשלא הוכח, כי המבקשים לא יוכלו להשיב בהמשך הדרך כספים שיועברו למשיבים במסגרת הליך ההוצאה לפועל, ככל שייקבע כי יש לעשות כן.
7.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 4,000 ₪.
ניתנה היום, י' באדר
התשפ"א (22.2.2021).
ש ו פ ט