ע"א 544/22 יורם יזדי נ. כל בו יבוא ושיווק סטוקים בע"מ

1.

לפניי בקשה לסעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ס' רסלר-זכאי ) מיום 8.12.2021, שניתן בהליך פשיטת רגל המתנהל נגד המבקש. במסגרת פסק הדין אישר בית המשפט המחוזי מתווה שהציג הנאמן, עו"ד יניב אינסל (להלן: הנאמן ), לסיום ההליכים ולפירעון כלל חובותיו של המבקש, ובכלל זה תשלום שכר טרחה לבעלי התפקידים בהליך ומתן הפטר למבקש.

יבואר כבר בראשית הדברים כי המבקש מייצג את עצמו בהליך, וכי הבקשה לסעד זמני נוסחה על ידו באופן פוגעני ומשתלח – הן כלפי בית המשפט המחוזי, הן כלפי הנאמן ואחיו של המבקש, שלטענתו עשו יד אחת כדי לגזול ממנו כספים שלא כדין. מדובר בטענות חמורות שנטענו בלא שהונח להם בסיס עובדתי וראייתי כלשהו, ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה לסעד זמני על הסף. למעלה מן הצורך, אתייחס לטענות המבקש גם לגופן.

2.

מתשובת הנאמן לבקשה לסעד זמני בערעור עולה כי זה כעשרים שנים מתנהלים נגד המבקש הליכים לגביית חוב לרשות המיסים, בהיקף של כ-4.5 מיליון ש"ח, ולנושים נוספים. עוד עולה, כי המבקש ושלושת אחיו, המשיבים 4-2, הם בעלים במשותף במקרקעין בירושלים שעליהם בנויים נכסים מסחריים המושכרים בין היתר לצדדים שלישיים

(להלן: המקרקעין ו- האחים , בהתאמה ). המבקש מחזיק ב-25% מזכויות הבעלות והאחים מחזיקים ביתרה; ויצוין כי על המקרקעין רובץ שעבוד לטובת רשות המיסים.

במסגרת הליך פשיטת הרגל ניסה הנאמן תקופה ממושכת לממש את חלקו של המבקש במקרקעין, אך ללא הצלחה – בין היתר, לדברי הנאמן, בשל השעבוד הרובץ עליהם ודם רע בין האחים והמבקש; ובהקשר זה יצוין כי לטענת המבקש, האחים גזלו ממנו דמי שכירות המגיעים לו בגין חלקו במקרקעין. האחים מצידם לא היו מעוניינים במימוש המקרקעין, שכן לדבריהם מדובר בנכס המשמש כעסק משפחתי ומהווה את מקור הכנסתם העיקרי מזה שנים רבות, ועל מנת להימנע מהמכירה ביקשו להפקיד בקופת פשיטת הרגל את מלוא הסכום של חובות המבקש בתוספת הוצאות ההליך. על רקע הדברים הללו הגיע הנאמן להסדר עם האחים, שקיבל את ברכתו של הכונס הרשמי (להלן: הכונס ), ושלפיו האחים יפרעו את חובות המבקש חלף הליכי מכירה של המקרקעין. כפי שכבר צוין לעיל, ביום 8.12.2021 אישר בית המשפט המחוזי את ההסדר ונתן לו תוקף של פסק דין; ועל כך הגיש המבקש ערעור התלוי ועומד בבית משפט זה. במקביל, בבית המשפט המחוזי התיק קבוע ליום 27.3.2022 לדיון בסוגיית מתן הפטר למבקש.

3.

בבקשה המונחת לפניי, עותר המבקש לסעד זמני בערעור בדמות עיכוב הליכים בתיק פשיטת הרגל המתנהל בבית המשפט המחוזי. הבקשה אינה מנומקת כדבעי וחסרה בה התייחסות לשיקולי מאזן הנוחות; וחלף זאת מקדיש המבקש מלל רב להאשמת הנאמן במעילה בחובות האמון שבהן הוא חב במסגרת הליך פשיטת הרגל ובקנוניה עם האחים, והכל לפי הנטען בחסות בית המשפט המחוזי. לדברי המבקש, הנאמן רקח עם האחים " עסקה מושחתת לפיה הנאמן מקבל מהאחים תשלום של 1,150,000 ש"ח בתמורה להסתרת העובדה שהאחים הינם בעלי חוב של המערער וחייבים לו מיליוני שקלים " (סעיף 8 לבקשה). ועוד נטען, בלי לבאר, כי אם יימשכו ההליכים בבית המשפט המחוזי לא תהיה עוד תכלית לערעור שהוגש. הנאמן והאחים מתנגדים לבקשה לעיכוב הליכים, והכונס מצטרף לתשובת הנאמן לבקשה לסעד זמני בערעור.

4.

לאחר עיון בבקשה, בתשובות ובתגובה לתשובות, על נספחיהן, ניכר כי אין מקום לעיכוב ההליכים בבית המשפט המחוזי וכי דין הבקשה בנדון להידחות. יתרה מכך, הבקשה לסעד זמני בדמות עיכוב הליכים בבית המשפט המחוזי, נחזית כבקשת סרק שכל מטרתה לדחות את הקץ בהליכי פשיטת הרגל. ואבאר בתמצית.

כנזכר לעיל, המבקש מפריח לחלל האוויר טענות חמורות ביותר כלפי הנאמן, האחים ובית המשפט המחוזי, מבלי שהניח תשתית עובדתית וראייתית ולו מינימאלית לנטען. משכך, ומבלי לקבוע מסמרות בנדון, נראה כי בהיבט של סיכויי הערעור עומדת בפני המבקש משוכה ממשית.

גם בהיבט של מאזן הנוחות לא מצאתי כי יש הצדקה לעיכוב ההליכים המבוקש. בית המשפט המחוזי חזר והבהיר בשורה ארוכה של החלטות כי הליך פשיטת הרגל אינו המסגרת הדיונית המתאימה לבירור טענותיו של המבקש בנוגע לחובות הנטענים של האחים כלפיו; והמשמעות היא שללא קשר לתוצאת הערעור, שמורה למבקש הזכות לנקוט בהליך משפטי מתאים בקשר עם חובות נטענים אלה, ככל שימצא לנכון לעשות כן. כך או אחרת, אין ולא יכול להיות חולק כי את חובות המבקש לנושים יש לפרוע – ומשהופקדו הכספים בקופת פשיטת הרגל, אין הצדקה לדחות את חלוקתם לנושים. אם לא די בכך, יש לתמוה כיצד מתן הפטר למבקש מחובותיו עלול לגרום לו נזק כלשהו אם יתקבל הערעור.

5.

התוצאה היא שהבקשה לסעד זמני בערעור נדחית. לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.