ע"א 5445/05 חיים יודוביץ בע"מ נ. חברת חלקה 16 בגוש 6048 בע"מ

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט ש' ברוך ) מיום 18.4.05.

בין המבקשת לבין המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) נחתם ביום 21.8.95 הסכם לפיו רכשה המבקשת את המגרש המצוי בחלקה 16 בגוש 6048 בחולון (להלן: המגרש ). בשם המשיבה חתם על חוזה המכר המשיב 3 (להלן: עו"ד איתן ), אשר פעל על פי ייפוי כוח חתום על ידי מר חיים בן יאיר (להלן: בן יאיר ). המבקשת טוענת כי בשעתו נמסר לה כי בן יאיר החזיק בשליטה הבלעדית במשיבה. בעקבות החתימה על ההסכם הפקידה המבקשת בידי עו"ד איתן כמחצית מן התמורה בגין המגרש ונרשמה לטובתה הערת אזהרה. בשלב מסוים, נתגלעה מחלוקת באשר לבעלות במשיבה ובפסק דין הצהרתי שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב נקבע כי מר יוסף אשר (להלן: אשר ) הוא בעל מחצית הזכויות בה. במסגרת ההליך האמור נתן בית המשפט צו מניעה זמני המעכב את הליכי העברת הזכויות במגרש למבקשת. בהמשך, צומצמה תחולת צו זה, לבקשתו של עו"ד איתן, למחצית מן הזכויות במגרש. המבקשת סיכמה עם עו"ד איתן כי העסקה תתייחס רק למחצית מן המגרש ויושבו לה הכספים העודפים ששילמה. בהמשך, חתמו אשר ועו"ד איתן, אשר הוסיף לפעול מכוח ייפוי הכוח האמור החתום על ידי בן יאיר, על פרוטוקול הקובע כי מחצית המגרש תימכר למבקשת (להלן: הפרוטוקול מיום 8.9.97 ). ביום 11.2.98 נפטר בן יאיר. ביום 4.5.00 נתן בית המשפט המחוזי בתל-אביב תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנחתם בין מנהל עזבונו של בן יאיר, אשר והמבקשת, לפיו יבוטל חוזה המכר, בתנאי שיושב למבקשת סך של 114,800$ אותו שילמה במסגרת העסקה. כמחצית מן הסכום אמורה הייתה להיות מושבת על ידי עו"ד איתן. בפועל לא הושבו הכספים למבקשת. נוכח זאת הגישה תובענה על דרך של המרצת פתיחה בה עתרה למתן פסק דין הצהרתי בו ייקבע כי חוזה המכר בינה לבין המשיבה תקף ביחס למחצית הזכויות במגרש וכן כי שילמה את מלוא התמורה הדרושה. אציין כי עו"ד איתן הלך לעולמו במהלך בירור התובענה.

בית המשפט קמא דחה את תובענתה של המבקשת. בפסק דינו קבע כי מאחר שאין עוד חולק על כך שהבעלות בחברה הייתה של בן יאיר ואשר, בחלקים שווים, הרי שלא היה בייפוי הכוח שנחתם לטובתו של עו"ד איתן בידי בן יאיר בלבד כדי לחייב את החברה. כן קבע בית המשפט קמא כי בעת חתימת הסכם המכר המקורי בין המשיבה לבין המבקשת, הייתה המשיבה מחוקה ממרשם החברות ועל כן לא היה בכוחה להתקשר בהסכם. לפיכך, פסק בית המשפט קמא כי ההסכם המקורי חסר תוקף. בהמשך נפנה לבחון האם יש בפרוטוקול מיום 8.9.97 בכדי לרפא את הפגמים שנפלו בהסכם המקורי או בכדי להביא לכריתת הסכם חדש. בית המשפט קמא השיב על שאלה זו בשלילה, בציינו כי מאחר שעו"ד איתן חתם על הפרוטוקול מכוח אותו ייפוי כוח חסר ערך, הרי שלמעשה רק אשר חתם על הפרוטוקול כדין, וזה לבדו לא היה מוסמך לחייב את החברה. בנסיבות אלה קבע בית המשפט קמא כי לא היה בהתפתחויות מאוחרות כדי להפיח רוח חיים בהסכם המקורי, ועל כן הוא מבוטל. כן הורה בית המשפט קמא על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה מכוחו. בית המשפט קמא העיר עוד בפסק דינו כי הסכסוך האמיתי בין הצדדים הוא סכסוך כספי במסגרתו חוששת המבקשת שמא לא תוכל להיפרע את הכספים ששילמה, מאחר שאלה שולמו לידי עו"ד איתן, אשר הסתבך בעסקיו. בית המשפט קמא ציין כי על המבקשת לפנות לעזבונו בכל תביעה להשבתם של כספים אלה. בקשה מטעם המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה על ידי בית המשפט קמא, מן הטעם שהיה עליה, לשיטתו, להגיש בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור ולא בקשה לעיכוב ביצוע.

מכאן הבקשה שבפניי, בה טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור טובים הם. בין היתר טוענת היא כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי אין בהתנהגות הצדדים לאחר חתימת ההסכם המקורי כדי להביא לריפוי הפגמים שנפלו בו. המבקשת טוענת כי במשך שנים נמנע אשר מלהעלות כל טענה בדבר בטלות חוזה המכר ואף חתם על הפרוטוקול מיום 8.9.97. לטענת המבקשת, חתימתו של אשר על מסמך זה מלמדת על הכרתו בתוקפו של חוזה המכר ועל הסכמתו למכירת מחצית המגרש לה. לשיטתה, נסיונו המאוחר של אשר לטעון כי הפרוטוקול חסר תוקף משפטי הינו חסר תום לב. כן טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי הפרוטוקול חסר תוקף משפטי. המבקשת טוענת כי יפוי הכוח עליו חתם בן יאיר אמנם אינו יכול לחייב את המשיבה, אך יש בו כדי לחייב את בן יאיר עצמו. על כן סבורה היא כי משנחתם הפרוטוקול מיום 8.9.97 על ידי אשר ועל ידי עו"ד איתן, אשר פעל על פי ייפוי הכוח האמור, די בכך כדי לחייב את המשיבה. כן טוענת המבקשת כי שיקולי מאזן הנוחות מצדיקים היענות לבקשתה. לשיטתה, במידה ותידחה הבקשה, עלולה המשיבה למכור את הזכויות במגרש וכך ייווצר מצב בלתי הפיך ויסוכל ערעורה. מנגד, טוענת המבקשת, כי למשיבה לא ייגרם כל נזק כלכלי כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין, במיוחד בשים לב לכך שזו לא הזדרזה לפעול לביטול ההסכם.

המשיבה, מצידה, טוענת כי סיכויי הערעור הינם קלושים, שכן הסכם המכר נחתם מכוח יפוי כוח חסר תוקף, ובשעה שהמשיבה הייתה מחוקה ממרשם החברות. כן מדגישה היא כי אין בפרוטוקול מיום 8.9.97 כדי לרפא פגמים אלה. עוד טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה, שכן המשך האיסור לעשות כל דיספוזיציה במגרש יגרום לה לנזקים גדולים, בעוד שהנזקים להם טוענת המבקשת ניתנים לפיצוי כספי.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. שיקולי מאזן הנוחות מורים כי יש לעכב את ביצוע מחיקת הערת האזהרה עד להכרעה בערעור, שכן אלמלא כן עלולה המבקשת למצוא עצמה בפני שוקת שבורה אם יתקבל ערעורה. על פני הדברים נזקה של המבקשת עולה על הנזק שייגרם למשיבה בשל כך שייאסר עליה לעשות דיספוזיציה בנכס למשך פרק זמן נוסף. בשל כך, ומבלי לנקוט עמדה ביחס לסיכויי הערעור, הבקשה מתקבלת, במובן זה שהערת האזהרה הרשומה לטובת המבקשת על המקרקעין נשוא ההליך, תעמוד בתוקפה עד להכרעה בערעור.