ע"א 5522/98 קינן עמירם נ. עמותת ''בבית'' שירותי עזרה לקשיש בבביתו אאח'

בפני בקשה לפטור מאגרה וערבון לערעור שהגיש המבקש על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בו נדחתה תביעה שהגיש המבקש ומבקשים נוספים למתן הצהרה, כי הינם חברי וועדה בעמותה "בבית", היא המשיבה בערעור.

בבקשה שבפני טוען המבקש, כי אין ביכולתו לעמוד בתשלום האגרה ובהפקדת הערבון. המבקש מפרט, כי חב הוא חובות רבים הן בגין מזונות, הן למשפחתו ולחברים. לטענתו, בין השנים 97-89 חי במיאמי שבארצות הברית, ומאז חזרתו ארצה בחודש ספטמבר 97, לא עבד. מוסיף המבקש, כי אין לו כל רכוש או כספים, לא בחו"ל ולא בישראל.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, בניגוד למצג המבקש, מהודעה שהגיש המבקש לבית משפט קמא עולה, כי הינו תושב מיאמי, ארצות הברית, והגיע ארצה אך לביקור. כמו כן, מתנגדת המשיבה לטענת המבקש בדבר מצבו הכלכלי וטוענת, כי אין המבקש מגלה פרטים לגבי רכושו ונכסיו המצויים בחו"ל, כך, טוענת המשיבה, אין זה סביר כי המבקש יסע מספר פעמים לארצות הברית, כשעלות נסיעה היא של מספר אלפי דולרים בכל פעם, בשביל רכוש בשווי של 12,000$.

ביום 20.10.98 התקיים בפני דיון בבקשה, בו נחקר המבקש על תצהירו. לאחר הדיון הגיש המבקש בקשה להוספת מסמך מאת עובדת סוציאלית באגף הרווחה ביהוד. המסמך שצורף אינו תעודה מאת הלשכה לסיוע משפטי, המוכרת על-פי תקנה 13 לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987- (להלן: תקנות האגרות). לא ברור על אילו נתונים נסמכה כותבת הבקשה. כל שנאמר במכתבה של העובדת הסוציאלית הוא שהמבקש עבר משברים קשים וכי הוא נסמך על שולחנה של גב' באני מאור, שהיא

מוכרת לשלטונות הרווחה. בנסיבות אלו, אין מקום לייחס למסמך זה משקל כלשהו. לאור מסקנתי זו, אין מקום לקבלת הבקשה לתגובה, ולתגובה על הבקשה שהגישו הצדדים.

מסגרת הדיון בבקשה לפטור מאגרה קבועה בתקנה 13 לתקנות האגרות. לא שוכנעתי, לאור פרטים שנמסרו בבקשה, בתשובה לה ובחקירת המבקש, כי אין ביכולתו של המבקש לשאת בתשלום האגרה. בסעיף י' לבקשתו ציין המבקש, כי מידי פעם נוסע הוא לארצות הברית למשך מספר ימים. אדם שבאפשרותו לטוס מספר פעמים לארצות הברית, יש באפשרותו אף לשלם את האגרה הנדרשת לשם הגשת הערעור. נכון הדבר במיוחד לגבי המבקש, אשר על פי דבריו הוא, נוקט הוא בהליכים משפטיים רבים.

לכך יש להוסיף, כי אין אני נוטה לייחס אמינות רבה לדברי המבקש. דוגמא לכך מצויה בסתירה שבין הבקשה שבפני לבין בקשה שהגיש המבקש לבית המשפט קמא, שצורפה לתגובה שהגישה המשיבה. בפני טען המבקש, כי חזר לחיות בארץ לפני כשנה, ואילו בבקשה מיום 8.6.98 שהגיש לבית המשפט המחוזי טען, כי הינו תושב מיאמי, ארצות הברית, וכי הגיע ארצה אך לביקור.

לאור האמור לעיל, אין מקום לפטור המבקש מתשלום האגרה.

אשר לשאלת הערבון, השיקולים שהביאו אותי למסקנה שלא לפטור המבקש מתשלום האגרה, מובילים אף למסקנה כי אין מקום לפטור המבקש מהפקדת ערבון, שהרי היעדר יכולת כלכלית הינה תנאי ראשון הן לבקשת הפטור מאגרה, והן לבקשת הפטור מהפקדת ערבון (בש"א 2008/94 ארטרנט נ' זלבסקי ואח' , תק-על, כרך 94 (ב) עמוד 1351).

לעניין הערבון יש להוסיף את טענת המשיבים, כי המבקש טרם שילם הוצאות שנפסקו נגדו בהליך קודם על ידי בית הדין לעבודה.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

אגרת הערעור תשולם תוך חמישה-עשר ימים ממועד המצאת החלטה זו, וערבון בסכום של 20,000 ש"ח יופקד, תוך שלושים יום ממועד המצאת החלטה זו.