ע"א 5563-24 ע"א 5563-24

1.לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני שיעכב את מימוש דירת מגוריו של המערער (גוש 30565, חלקה 32/7 בירושלים) במסגרת הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו בתיק הוצל"פ (ירושלים) 503672-06-18, שבמוֹקדם ביצוע שטרות שהלה מסר לנושיו (להלן: השטרות והליכי ההוצל"פ). המערער מבקש עיכוב הליכים כאמור עד אשר יוכרע ערעורו הנוכחי, המופנה נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטת מ' אילני) אשר ניתן ביום 20.3.2024 בגדרי ת"א 5616-07-19, ואשר דחה את תביעת המערער לביטולו של הסכם המטיל עליו חבות כספית כלפי המשיבים, קיבל תביעה שכנגד שהוגשה נגד המערער וחייב את המערער לשלם לתובעים שכנגד, באמצעות המשיב 3 דכאן, מר שלמה פרלמן, סך של 1,273,894 דולר ארה"ב בשקלים חדשים, בתוספת ריבית כחוק.

2.כמו כן מבקש המערער כי אורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין מושא הערעור עד להכרעה בערעורו.

3.לשאלה המתבקשת "מה בין הליכי ההוצל"פ לבין הערעור הנוכחי ופסק הדין אליו מכוונים חצי הערעור?" – משיב המערער בפתח בקשתו באמרו כי בידו החלטת בית משפט השלום ירושלים מיום 23.10.2019 אשר ניתנה בת"ט 38573-09-17, בגדרו של הליך שעניינו התנגדות המערער לביצוע השטרות, ואשר קבעה, בין היתר, כי "בהסכמת הצדדים, הדיון בהליך זה יעוכב עד הכרעה בהליכים המתנהלים בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בירושלים". "הצדדים" עליהם מדברת החלטה זו כוללים את המערער ואת המשיבים 3 ו-5 דכאן, ה"ה שלמה פרלמן וישראל ברלין, בכובעם כאוחזים בשטרות וכמי שמבקשים לממשם.

4.בקשת המערער נדונה לכישלון משלוש סיבות.

5.ראשית: החבות השטרית מושא הליכי ההוצל"פ עומדת בפני עצמה. לפיכך, הפורום הנכון אליו צריכה להיות מופנית בקשה בדבר עיכוב ביצועם של הליכי ההוצל"פ הוא הפורום שלפניו מתנהלים ההליכים – במקרה דנן: לשכת ההוצאה לפועל ירושלים או, לחלופין, בית משפט השלום ירושלים בפניו מתבררות התנגדויות המערער לביצוע השטרות (ת"ט 38573-09-17), שכאמור הורה, בהסכמת בעלי הדין, על עיכוב ההליכים עד למתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים מושא הערעור דכאן (ראו והשוו: ע"א 1423/09 גויזן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 6 (31.3.2009) (להלן: עניין גויזן)). המערער מבקש לקשור את הליכי ההוצל"פ הללו אל ההליך הנוכחי, אולם ניסיון זה יש לדחות בשתי ידיים, שכן הוא חותר תחת הכלל בדבר עצמאות החבות על פי שטר (ראו: ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פ"ד מה(1) 647, 657-656 (1991); ע"א 4085/07 אוזן נ' תבל נכסים והשקעות י.מ (1994) בע"מ, פ"ד סג(3) 1, פסקה 41 לפסק דינו של השופט י' דנציגר ופסקה 14 לפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן (2009); וכן אהרן ברק מבחר כתבים ב 1275-1274 (2000)). היענות לבקשתו זו של המערער תביא עמה דילול בזכויות הזוכים על פי השטרות והרחבת ההגנה שנתן המחוקק לדירת מגורים של החייב בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 – וזאת אין בידי להרשות.

6.שנית: העיכוב האמור של הליכי ההוצל"פ ניתן מתוקף הסכמת הצדדים "עד הכרעה בהליכים המתנהלים בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בירושלים" – הסכמה שתוקפה פג עם מתן פסק הדין מושא הערעור. הסכמה זאת אינה מביעה – ומן הסתם גם אינה משמיעה מכללא – את נכונות הזוכים להמתין עם מימוש השטרות שבידיהם עד אשר יוכרע הערעור הנוכחי ופסק הדין מושא הערעור יהפוך לחלוט.

7.שלישית ובעניינה של בקשת המערער לעכב את ביצועו של פסק הדין מושא הערעור: חלקו האופרטיבי של פסק דין זה מטיל על המערער חיוב כספי שאת ביצועו, ככלל, אין אנו מעכבים. הלכה היא עמנו כי "מקום שמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, הנחת המוצא היא כי התשלום הכספי לזוכה אינו יוצר מצב בלתי הפיך; ולפיכך, מוטל על מבקש עיכוב הביצוע הנטל להוכיח כי המקרה הספציפי שלו הינו חריג וכי קיים חשש מבוסס כי לא ניתן יהיה לגבות בחזרה מהזוכה את הכספים שישולמו לו, אם הערעור יתקבל" (ראו: ע"א 8579/18 ההסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני, פסקה 14 והאסמכתאות שם (8.1.2019)).

8.בקשת המערער אינה מצביעה על שום חריג לכלל זה מלבד הטענה כי הלה עלול לאבד את דירת מגוריו אם הליכי ההוצאה לפועל יימשכו ויגיעו לשלב של מכירת הדירה באמצעות כונס נכסים. בהקשר זה, מצביע המערער על כך שנושיו הגישו בקשה למינוי כונס נכסים במסגרת הליכי ההוצל"פ, בה צוין, בין היתר, כי הכונס שימונה אמור לפעול למימוש המעוקלים במסגרת צו העיקול שניתן על ידי בית המשפט המחוזי ירושלים ביום 24.3.2024, בהמשך לפסק הדין מושא הערעור (להלן: צו העיקול במחוזי); ומעוקלים אלו – כך עולה מצו העיקול במחוזי גופו – כוללים בתוכם את דירת מגוריו של המערער.

9.על-פניו, מדובר בטענה שובת-לב, אך בסופו של יום גם היא אינה יכולה לסייע למערער. ראשית, וכפי שכבר צוין על ידי, אין בידי לעכב את הליכי ההוצל"פ למימוש החבות השטרית, שאינם קשורים לפסק הדין מושא הערעור. שנית, רשימת המעוקלים שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל במסגרת הליכי ההוצל"פ כוללת לא מעט נכסים, ונראה שיעבור זמן לא מבוטל עד שנוכל לדעת אם דירת מגוריו של המערער אכן תמומש במסגרת העיקול שהוטל עליה, כאמור, בעקבות פסק הדין מושא הערעור – להבדיל מהליכי ההוצל"פ העצמאיים שאינם נובעים מפסק דין זה. כמו כן, נזכור כי הערעור קבוע לדיון ביום 29.5.2025, ואני מעריך שכבר באותו יום, או למצער, בסמוך אליו, נדע מה יעלה בגורלו.

10.למקובץ עד כה אוסיף כי פסק הדין מושא הערעור מבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות, בהם ערכאתנו אינה נוהגת להתערב. סיכויי המערער להפוך את הקערה על-פיה אינם גבוהים אפוא (ראו, מיני רבים: עניין גויזן, בפסקה 6; וכן ע"א 1796/14 חלילה נ' נפתלי, פסקה 11 (17.4.2014)). צודק המערער בטענתו כי השיקול האחרון נסוג, ברגיל, מפני הצורך להגן על דירת מגורים (ראו, למשל: ע"א 7189/09 הלר נ' כהן, פסקה 6 (26.1.2011)), ואולם, הלכה זו חלה על מקרים בהם מדובר על דירת מגוריו של אדם אשר מערער על פסק הדין שמכוחו הוא עלול לאבד את הדירה – שלא כמו במקרה שלפניי.

11.בנסיבות אלו, לא ראיתי צורך לבקש את תשובת המשיבים לבקשה.

12.הבקשה נדחית אפוא בזאת. הצו הארעי שנתתי בהחלטתי מיום 26.8.2024 מתבטל. משלא נתבקשה תשובת המשיבים, לא אעשה צו להוצאות.