ע"א 5592/98 גלינה רושקנסקי נ. יאנק רושקנסקי

בפני בקשה לפטור מאגרה וערבון, המתייחסת לערעור שהגישה המערערת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.6.98. בפסק הדין דחה בית המשפט את תביעתה של המערערת מספר 1 למזונותיה מאת בעלה לשעבר, המשיב בערעור.

בבקשה ובתצהיר שצורף לה טוענת המערערת, כי הינה אשה חולה מאוד, כי איננה עובדת וכל הכנסתה הינה גימלת הבטחת הכנסה בסך 1,300 ש"ח, לה זכאית החל מחודש יולי 1997 ועד לחודש יוני 1999. לבקשה צורפו מסמכים רפואיים. בתעודה רפואית שניתנה למערערת ביום 5.5.98 נרשם, כי הינה זקוקה למנוחה מוחלטת.

כמו כן, צורפה לבקשה תעודה מאת לשכת הסיוע המשפטי של מחוז חיפה והצפון, הממליצה לפטור המערערת מתשלום האגרה.

בבקשתה טוענת המערערת, כי סיכוייה לזכות בערעור גבוהים במיוחד.

המשיב מתנגד לבקשה. המשיב חולק על טענות המערערת בדבר היעדר יכולת כלכלית.

בדיון שהתקיים בפני נחקרה המערערת על-ידי בא-כוח המשיב. טענה מרכזית שהועלתה על-ידי המשיב היא, כי באפשרות המערערת לגבות חוב העומד לזכות חברה שבבעלותה ומשאין היא עושה כן אין היא יכולה להשמע בטענתה, כי היא נעדרת יכולת כלכלית. לטענה זו השיבה המערערת, כי חובותיה של חברה זו גבוהים לאין ערוך מסכום החוב הנטען, ועל כן אף אם היה ביכולתה לתבוע סכום זה, אין בכך כל נפקות לענייננו. כן טענה המערערת כי כל הכספים המגיעים לחברה מגיעים ישירות למשיב.

המשיב לא ביקש להביא בפני ראיות נוספות או עדים נוספים אשר יתמכו בטענותיו.

כאמור, הוצגה בפני תעודה מאת לשכת הסיוע המשפטי, הממליצה על מתן פטור מתשלום אגרה למערערת. תקנה 13 (ב) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987- קובעת, כי תעודה מאת לשכת הסיוע המשפטי מהווה ראיה לכאורה להעדר יכולת כלכלית של המבקש.

בנסיבות שפורטו לעיל אינני סבורה, כי עלה בידי המשיב להרים הנטל, לסתור ראיה זו ולשכנע, כי המערערת בעלת יכולת כלכלית.

השאלה שנותרה אם כן היא שאלת סיכויי הערעור. המערערת טוענת כי סיכוייה בערעור טובים ביותר. לטענתה, שגה בית משפט קמא עת דחה בקשה מוסכמת לדחיית מועד הדיון בשעתיים, מאחר שבא-כוח המערער לא יכול היה להופיע לדיון בשעה שנקבעה. בשל אי קבלת הבקשה נותרה המערערת בדיון כשאיננה מיוצגת. מטעם המערערת לא העיד עד שרצתה להביא מטעמה, היא לא חקרה המשיב ולא סיכמה טענותיה, בעוד בא-כוח המשיב סיכם טענותיו בעל-פה.

טוען המשיב, כי בפני בית משפט קמא נשמעו ראיות ולא היתה כל מניעה בפני המערערת להביא כל עד שרצתה.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים בעניין זה סבורה אני, כי יש מקום למסקנה כי סיכויי הערעור להתקבל הינם סבירים, זאת, בין היתר, נוכח העובדה שפסק-הדין ניתן בלא שניתנה למערערת הזדמנות נאותה לסיום הבאת ראיותיה, לחקור את המשיב ובלא שנשמעו סיכומים מטעמה.

מהאמור לעיל עולה, כי הבקשה עומדת בשני התנאים שנקבעו בפסיקה למתן פטור מאגרה וערבון. לפיכך, אני מקבלת הבקשה ופוטרת המבקשת מתשלום האגרה ומהחובה להפקיד ערבון.