ע"א 566/22משה גלעדי נ. דורית תאוהמי

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז

בת"א 7272-06-16 (כבוד השופטת איריס רבינוביץ ברון ), מיום 22.11.2021, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבים נגד המבקש ובוטלה מכירת זכויותיהם בדירה מס' 7 ברחוב חנה סנש 1 בפתח תקווה, חלקה 200 בגוש 6383 ( להלן: הנכס ) למבקש.

כפועל יוצא מהסעד שניתן, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול רישום הערת האזהרה שנרשמה לטובת המבקש על זכויותיהם של המשיבים בדירה כמו גם על ביטול הצו הזמני לאיסור דיספוזיציה בדירה, שניתן בהחלטה מיום 9.6.16 - בחלוף 60 יום ממועד מתן פסק-הדין (פסקאות 150-151 לפסה"ד).

2.

בבקשה שלפני עתר המבקש, במעמד צד אחד, לעיכוב ביצוע פסק-הדין ולחילופין למתן צו ארעי ו/או זמני לפיו לא תיעשה כל דיספוזיציה בדירה וכי הערת האזהרה שנרשמה לטובתו, כמו גם הצו הזמני לאיסור דיספוזיציה שניתן ביום 9.6.2016, יוותרו עד להחלטה סופית בערעור .

3.

בבקשה טוען המבקש לסיכויי ההליך ומפרט את חששותיו כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך ככל שהמשיבים ינסו למחוק את הערת האזהרה ויעבירו או ימכרו את הדירה לצדדים שלישיים. לטענתו המשיבים הצהירו בהליכים אחרים כי קיימים להם תיקים רבים בהוצל"פ וכי הם חדלי פירעון ולפיכך קיים חשש כבד " לפיו בעלי החובות ישימו ידם על הדירה והמבקש ששילם את תמורתה בהתאם להסכם המכר יישאר בידיים ריקות".

חרף חששותיו, המבקש לא טרח לספק הסבר מדוע הבקשה הוגשה בתום המועד אותו קצב ביהמ"ש קמא לכניסה לתוקף של ביטול הערת האזהרה והצו לאיסור דיספוזיציה.

4.

בהחלטתי מיום

24.1.2022 קבעתי, כי על מנת להפיג את החשש לנזק בלתי הפיך (שלא ברור היה באותו השלב זה עד כמה הוא מבוסס), יש מקום למתן צו ארעי לפיו הערת האזהרה שרשומה לטובת המבקש על הדירה כמו גם הצו לאיסור דיספוזיציה ביחס אליה, יוותרו על כנם עד לאחר קבלת תגובת המשיבים והכרעה בבקשה. עוד קבעתי באותה החלטה כי השיהוי בהגשת הבקשה יילקח בחשבון במסגרת ההכרעה בבקשה, תהא התוצאה אשר תהא.

5.

ביום 9.2.2022 הוגשה תגובת המשיבים לבקשה.

6.

המשיבים סומכים ידיהם על פסק-דינו של בית המשפט קמא ונימוקיו. לטענתם, סיכויי הערעור נמוכים שעה ש" המבקש כלל אינו מציע נימוקים משפטיים לערעורו ולבקשה לעיכוב ביצוע, אלא מסתפק בעצם הגשתו של הערעור, שנועד לקבל כך כלאחר יד, דיון מחודש בטענותיו שכבר נדחו"

(סעיף 38 לתגובה). באשר לשיקולי מאזן הנוחות טוענים המשיבים כי הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע "באו לעולם לא באמת בניסיון לאכוף את עסקת המרמה מאחר וברור שהמדובר בעסקת מרמה אלא לנסות ולהוציא כספים מהמשיבה בדרך עקיפה" (סעיף 5 לתגובה) וכי " לשון הערעור מלמדת באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי הסעד שמבקש המבקש באמצעות הערעור הינו סעד כספי ולא סעד הצהרתי" (סעיף 44 לתגובה). המשיבים טוענים, כי באמצעות מעשי מרמה ניסה המבקש להוציא אותם ואת ילדיהם מדירת מגוריהם וכי "משפטית ומוסרית לא ראוי, כי המבקש יחזיק בהערת אזהרה או עיקול כלשהו על דירת המגורים של המשיבים, לאחר שבית המשפט קמא בתום שנים של התדיינויות ושמיעת שורת עדים ומומחים, קבע שהמבקש עשה שימוש מודע ונרחב במסמכים מזוייפים והמדובר בעסקת מרמה שיש לבטלה" (סעיף 46 לתגובה). עוד טוענים המשיבים, כי טענת המבקש בדבר מצבם הכלכלי הקשה היא מופרכת היות וכל תיקי ההוצאה לפועל שמתנהלים נגדם בשלבי סגירה למעט תיק הוצאה לפועל שמתנהל מול בנו של המבקש.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל כך

שהערת האזהרה הרשומה לטובת המבקש על הדירה כמו גם הצו לאיסור דיספוזיציה ביחס אליה, יוותרו ויעמדו על כנם עד להכרעה בערעור, ובהתאם לתוצאה בו.

8.

בנסיבות המקרה, ניתן להכריע בבקשה מבלי להביע עמדה לעניין סיכויי הערעור, וזאת על בסיס שיקול מאזן הנוחות, שלו מעמד הבכורה.

9.

אני סבור כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקש. טענת המשיבים לפיה מהערעור נלמד "באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי הסעד שמבקש המבקש באמצעות הערעור הינו סעד כספי ולא סעד הצהרתי " פשוט אינה נכונה. במסגרת הערעור עותר המבקש כסעד ראשי לביטול פסק-הדין שניתן על-ידי בית המשפט קמא כך שיקבע, כי הסכם המכר שנחתם בקשר לדירת המבקשים " שריר וקיים" והסעד החלופי הוא כי ככל שהתוצאה של ביטול הסכם המכר תיוותר על כנה אזי הביטול ומחיקת הערת האזהרה יבוצעו רק כנגד השבה בפועל של כספים לפי התחייבויות הצדדים. לא מדובר בעתירה בעלמא שכן יש לזכור שפסק-הדין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי עסק לא רק בתביעת המשיבים לביטול עסקת המכר אלא גם בתביעה מצד המבקש לאכיפת הסכם המכר (ה"פ 7272-06-16). בנוסף, מצאתי כי לא מעט טענות של המשיבים בתגובתם התאפיינו באי דיוקים או למצער הצגה מגמתית של העובדות שעולות מפסק-הדין, במטרה ל"השחיר" את המבקש.

כך, לדוגמא, בסעיף 15 לתגובה טוענים המשיבים כי הוכח שהמבקש " ביצע עסקת מרמה "

וכי בית המשפט קמא קבע כי חתימת המשיב 2 על הסכם המכר זויפה – אך המשיבים אינם מציינים כי בפסק-הדין לא נקבע שמעשי המרמה שבוצעו כלפי המשיבה בוצעו על-ידי המבקש (אלא דווקא על-ידי אחרת) וגם לא טורחים לציין שלא נקבע כי למבקש קשר כלשהו לזיוף חתימת המשיב 2 על הסכם המכר ( אלא כי זה בוצע דווקא בסיוע המשיבה 1, אשת המשיב, שהתייצבה לחתימה על הסכם המכר עם אדם שהתחזה לבעלה-המשיב). בסעיף 45 לתגובה מלינים המשיבים על כך שלמרות ש" פסק הדין קובע קביעות עובדתיות נחרצות" המבקש "מבקש להמשיך ולכבול את המשיבים אליו" באמצעות הותרת רישום אותה הערת אזהרה ועיקולים (ככל הנראה כוונת המשיבים לצו לאיסור דיספוזיציה שניתן עוד בהליך קמא ש'ש'). אלא שאחת מאותן קביעות עובדתיות נחרצות שנקבעו על ידי בית המשפט קמא הן כי הוכח שהמבקש שילם בגין המכר לא פחות מ-556,025 ש"ח (פסקה 128 לפסק-הדין), כשהסכום הארי שולם בהמחאה לידי המשיבה (שאף אישרה שפרעה את ההמחאה במזומן – ראו פסקה 126 לפסק-הדין). במסגרת פסק-הדין לא הורה בית-המשפט קמא על השבת הסכומים משמצא כי הצדדים לא טענו לעניין ההשבה ולא התבקש סעד בעניין זה בכתבי הטענות (פסקה 142 לפסק-הדין). המשיבים אינם טוענים בתגובתם לבקשה לעיכוב ביצוע שבעקבות פסק-הדין השיבו את אותם סכומים או שבכוונתם להשיב אותם. ההפך הוא הנכון – הם מלינים על כך שבמסגרת ערעור זה המבקש מנסה להוציא מהם כספים " בדרך עקיפה " – השבה של כספים ש "לטענתו העביר למשיבה " ו "בהיעדרה של תובענה כספית מצידו " (סעיפים 5-6 לתגובה). טענות אלו של המשיבים, שמתעלמות מקביעות ביהמ"ש קמא בעניין הכספים ששילם המבקש בגין המכר (ומכנות אותן "טענות" בלבד) כמו גם מהוראות הדין (שמורה על השבה לאחר ביטול גם מבלי שהזכאי לכך ידרש להגיש תביעה. ראו סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א -1970), תומכות לדידי בחשש אותו העלה המבקש לפיו במקרה של הסרת הערת האזהרה והצו לאיסור דיספוזיציה, המשיבים עלולים להעביר את דירתם לצדדים שלישיים (סעיף 17 לבקשתו). מנגד, הנזק שייגרם למשיבים מהותרת הערת האזהרה והצו לאיסור דיספוזיציה (שרשומים על דירת מגוריהם עוד משנת 2016) עד לבירור הערעור, כשאין בפי המשיבים טענה כי בכוונתם לבצע עסקה כלשהיא באותה דירה שמשמשת למגוריהם ומגורי ילדיהם או כי הצווים הללו מגבילים אותם באופן מעשי – נראה זניח עד בלתי קיים. בהקשר זה, תיאורם של המשיבים את הנזק הצפוי להם מהותרת הערת האזהרה והצו מסתכם באמירה כי אלו מותירים אותם " כבולים " אל המבקש (סעיף 45 לתגובה). דא עקא, בהיעדר כוונה מצד המשיבים להשיב למבקש את הסכומים ששילם בגין הסכם המכר ובהסברם כי המבקש מנסה לבצע " קיצור דרך " ולהתגבר על "היעדרה של תובענה כספית מצידו " (סעיף 6 לתגובה) אין להם מה להלין על כך שבמישור המשפטי הקשר בין הצדדים עדיין קיים, ויתכן אף שיימשך לאחר ההכרעה בהליך זה.

סוף דבר

10.

הבקשה מתקבלת כך שהערת האזהרה הרשומה לטובת המבקש על הדירה כמו גם הצו לאיסור דיספוזיציה ביחס אליה, יוותרו ויעמדו על כנם עד להכרעה בערעור, ובהתאם לתוצאה בו.

11.

המשיבים יישאו בהוצאות המבקש ושכר טרחת בא כוחו בגין הבקשה בסך של 2,500 ש"ח. ההוצאות נפסקו על הצד הנמוך לאור השיהוי הבלתי מוסבר בו נקט המבקש בהגשת הבקשה, עליו עמדתי בהחלטתי מיום 24.1.2022.

12.

לבקשה הוגשה תגובה מטעם המשיבה 7 לערעור. לא עיינתי בתגובה הואיל והמשיבה 7 לערעור לא הוגדרה כמשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע, וההחלטה שמורה למשיבים להגיש תגובה שנשלחה בטעות עם כותרת של הצדדים לערעור ולא הצדדים לבקשה. עם המשיבה 7 הסליחה.