ע"א 5804/19 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ. תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע

1.

בפסק דיננו מיום 3.10.2021 הורינו על ביצוע מכירה כפויה של מניות המערערת לידי המשיבים, כנגד תשלום סך של 25.25 מיליון ₪ שיתבצע בתוך 150 יום. עוד הורינו כי ככל שהמערערת או מנהלה ערבים אישית לחברה, המשיבים יפעלו במהלך אותה תקופה לשחרר אותם מהערבות (פסקה 61 לפסק הדין).

המשיבים העבירו למערערת המחאות על הסך האמור. ברם, לטענת המערערת, המשיבים לא פעלו לשחרר אותה ואת מנהלה מערבויות כנדרש. מכאן "הודעת" המערערת בדבר ביזיון בית משפט מצד המשיבים, וכן בקשתה כי נורה על שינוי פסק דיננו, כך שהמערערת (שהחזיקה ב-20% ממניות החברה) היא שתרכוש את מניות המשיבים (שהחזיקו ב-870% ממניות החברה). עוד ביקשה המערערת כי נשית על המשיבים "פיצוי" בגין ביזיון בית המשפט בשיעור של 1% לכל יום עד לביצוע הוראות פסק הדין. יש לציין כי הודעתה ובקשתה של המערערת לא גובו בתצהיר.

2.

המשיבים, מנגד, הבהירו כי המערערת לא יידעה אותם בנוגע לקיומה של ערבות כלשהי, אף לא לאחר העברת ההמחאות והחתימה על שטר העברת המניות; כי הם אינם מודעים לקיומן של ערבויות כלשהן; וכי ככל שהמערערת תפנה אותם לערבות שכזו – אזי הם יפעלו ללא דיחוי לשחרור המערערת או מנהלה מהערבות. בניגוד למערערת, תגובתם של המשיבים גובתה בתצהיר כנדרש.

3.

תגובת המשיבים לא הניחה את דעתה של המערערת, שעמדה על בקשתה וטענה כי המשיבים אינם ממלאים אחר הוראות פסק הדין.

4.

דין "ההודעה והבקשה" להידחות, ויש להצר על כך שהמחלוקת-לכאורה שבין הצדדים הובאה לפתחו של בית המשפט, במה שנחזה כניסיון חסר תוחלת לשנות את פסק הדין הרבה לאחר שנסתיימו 90 הדקות ו"זמן הפציעות" שלאחריהן.

אכן, בהינתן הצהרת המשיבים כי אינם מודעים לקיומה של כל ערבות אישית של המערערת או מנהלה; בהינתן הצהרת המשיבים כי ככל שהמערערת תפנה לערבות שכזו, הם יפעלו ללא דיחוי לשחררם ממנה; ובהינתן ש"הודעת" המערערת לא לוותה בתצהיר – תמיהה היא מה ראתה המערערת לעמוד על הודעתה ובקשתה (ראו החלטתי מיום 20.3.2022). ככל שהמערערת סבורה כי קיימת ערבות אישית כנטען – תואיל בטובה להפנות את תשומת לב המשיבים לכך על מנת שיפעלו בהתאם להוראות פסק הדין, כפי שהתחייבו לעשות בתגובתם דנן.

באשר לבקשת המערערת כי נורה על שינוי פסק הדין ונורה על מכירה כפויה של מניות המשיבים לידיה, הרי שמדובר בניסיון "לערער" על תוצאת פסק דיננו החלוט, שבו הורינו היפוכו של דבר, וממילא אין בה ממש.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המערערת תשא בהוצאות המשיבים בגין "הודעה ובקשה" זו בסך 5,000 ₪.