פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
5966/11 - א'
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקש:
סלמאן חמד עודה אבו ערדה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל - רשות הפיתוח
בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 1592/05 שניתן ביום 6.7.2011 על-ידי
כבוד השופטת ר' רונן
בשם המבקש:
עו"ד זכי כמאל
החלטה
בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' רונן) מיום 6.7.2011, בו נדחתה תביעת המבקש לפיצוי בגין פינויו ממקרקעין בהם הוא מחזיק, הידועים כחלק מחלקה 42 בגוש 3665 ברחובות (להלן: המקרקעין ). כמו כן עותר המבקש לעיכוב ביצועו של הליך פינויו מהמקרקעין וזאת עד למתן הכרעה בערעור שהגיש על פסק הדין.
1.
בשנת 1997 הגישה המשיבה לבית משפט השלום ברחובות תביעה לסילוק ידו של המבקש מהמקרקעין (ת"א 3763/97) (להלן: תביעת הפינוי ). בית משפט השלום קיבל את התביעה והורה על פינויו של המבקש מהמקרקעין בתוך שבעה חודשים מיום מתן פסק הדין. כמו כן קבע בית המשפט כי המבקש אינו זכאי לפיצוי כספי במסגרת תביעת הפינוי, אך פתוחה בפניו הדרך להגיש תביעה נפרדת בהקשר זה. ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין שניתן בתביעת הפינוי נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 5.12.2004 (ע"א 3387/99) ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחתה ביום 17.1.2005 (רע"א 159/05).
בתוך כך הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה לפיצוי כספי או למקרקעין חלופיים, וזאת בגין פינויו מהמקרקעין (ת"א 1592/05) (להלן: תביעת הפיצוי ). ביום 6.7.2011 דחה בית המשפט המחוזי את תביעת הפיצוי, בקובעו כי המבקש זכאי אומנם לפיצוי בגין השקעותיו במקרקעין, אך סכום הפיצוי מתקזז במלואו כנגד דמי השימוש במקרקעין המגיעים ממנו למשיבה. פסק דין זה בתביעת הפיצוי הוא נושא הערעור שבכותרת, ובמסגרתו עותר המבקש לעיכוב פינויו מהמקרקעין, שביצועו נקבע ליום 22.2.2012.
2.
דין הבקשה להידחות.
פסק הדין נושא הערעור הוא כאמור פסק הדין שניתן בתביעת הפיצוי שהגיש המבקש. ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע מופנית כנגד דחיית תביעת הפיצוי אין לה מקום על פניה ובאשר לבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי, מדובר בסעד שניתן נגד המבקש בהליך אחר שהסתיים זה מכבר ומטעם זה צויין והודגש בפסק הדין נושא הערעור מפורשות כי " שאלת עצם הפינוי הוכרעה על-ידי הערכאות הקודמות שדנו בעניינם של הצדדים, ואין היא עומדת להכרעה בהליך זה ". אכן, פסק הדין שניתן בתביעת הפינוי הוא פסק דין חלוט ואין לקשור בינו ובין פסק הדין שניתן בתביעת הפיצוי. ניסיונו של מבקש לעשות כן בבקשה לעיכוב הביצוע שבפני דינו אפוא להיכשל. לא למותר לציין כי דברים באותה הרוח נקבעו על-ידי כבוד השופטת פרוקצ'יה גם בהחלטתה ברע"א 159/05 הנזכרת לעיל, עוד טרם שהוגשה תביעת הפיצוי, וכך ציינה:
"אין הצדקה לעכב את פינויו לתקופה נוספת עד להכרעה בתביעתו הכספית, אם וכאשר תוגש, לאור ממצאי הערכאה הדיונית אשר אושרו בידי ערכאת הערעור, לפיהם היתרו של המבקש להמשיך ולהחזיק במקרקעין נתבטל, ומכאן שחובה עליו להחזיר את החזקה לבעליה, היא מדינת ישראל. דרישותיו הכספיות מהמדינה עשויות להתברר בנפרד, וקישורן לסוגיית הפינוי אינו נדרש ואינו מתחייב כלל ועיקר" ( שם , פיסקה 6).
3.
לבסוף יוער כי הודעת לשכת הוצאה לפועל רחובות בדבר מועד פינויו של המבקש,
אשר צורפה לבקשה דנן, נושאת את התאריך 27.11.2011. משכך כלל לא ברור, ואף לא הוסבר, מדוע בקשת עיכוב הביצוע - שאין לה כאמור מקום לגופם של דברים - הוגשה ביום 15.2.2012, דהיינו כשבוע בלבד לפני מועד הפינוי המתוכנן.
בשל כל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו בשבט התשע"ב (19.2.2012).
ש ו פ ט ת