ע"א 6054/15 משה ישראל נ. כונס הנכסים הרשמי

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ע' אטיאס ) מיום 19.1.2015 ואשר בגדרה בוטל צו כינוס נכסים שניתן בעניינו של המבקש.

רקע

1.המבקש פתח בהליכים להכריז עליו פושט רגל. ביום 27.8.2014 ניתן צו לכינוס נכסי המבקש והוא חויב בתשלום חודשי בסך 400 ש"ח, אשר הופחת בהמשך ל-100 ש"ח. בתוך כך, נקבע כי יעוכבו צווי מאסר שהוצאו נגד המבקש במסגרת תיק מזונות המתנהל נגדו בהוצאה לפועל. בהמשך, פנתה גרושתו של המבקש לבית המשפט בבקשה שיתיר לה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל נגדו מאחר שהוא אינו עומד בתשלומי מזונות לילדיו. בפסק דינו מיום 19.1.2015 הורה בית משפט קמא על מחיקת ההליך לפשיטת רגל. בפסק הדין נאמר שהמבקש לא הגיב לבקשה של גרושתו חרף שתי אורכות שניתנו לו. לגופם של דברים נקבע, כי המבקש נהג שלא בתום לב, שכן הוא יצר חובות חדשים בחסות ההליך ולא הגיש בקשה לקציבת מזונות.

2.המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין מיום 19.1.2015, שבה טען, בין היתר, כי הוא מתקשה בשלב זה לשפר את כושר השתכרותו מאחר שבמסגרת הליך פלילי שהתנהל נגדו הוטלו עליו מגבלות המקשות עליו במציאת עבודה. בקשתו של המבקש נדחתה ביום 6.4.2015, וכך נקבע, בין היתר, בהחלטה:

"לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה הגעתי לכלל מסקנה כי לעת הזו ניצב בפנינו חייב שאינו מתאים להליך. מעבר להתנהלות הבעייתית הקשורה בצבירת הפיגורים בהליך ואי הגשת דוחות כסדרם, עסקינן בחייב [המבקש] שכיום אינו עובד, משתכר מקצבת הכנסה, וגם כאשר עבד עשה זאת באופן חלקי ויצר חובות בחסות ההליך. החייב [המבקש] אף אינו משלם באופן שוטף את המזונות החלים עליו ויוצר בכך חובות חדשים בחסות ההליך ... סבורני כי על החייב [המבקש] לחזור להליך רק לאחר שיטול אחריות כלכלית על התנהלותו ... החייב [המבקש] יהא רשאי להגיש בקשה חדשה בחלוף 10 חודשים מהיום".

3.לאחר שבקשתו לביטול פסק הדין נדחתה, הגיש המבקש ערעור על פסק הדין ובצדו בקשה ל"עיכוב הליכים וביטול צו מאסר". המבקש טוען כי אין ביכולתו להשתלב עתה במעגל העבודה באופן מלא ולעמוד בתשלום מזונות ילדיו "מסיבות אובייקטיביות", שכן הוא מצוי בפיקוח שירות המבחן ועליו להתייצב להליך טיפולי בשעות הבוקר, דבר המקשה עליו במציאת עבודה. לטענת המבקש, במצב דברים זה, בו בוטל ההליך שהתנהל בבקשתו לפשיטת רגל, ומאחר שאין ביכולתו לעמוד בתשלומי המזונות, הוא נתון לאיום תמידי של מאסר. המבקש טוען, כי הוא מטופל בילד פעוט, ועל כן דחיית בקשתו תוביל למאסרו ובכך לפגיעה בבנו הפעוט.

4.המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות וטוענים כי סיכויי הערעור כמו גם מאזן הנוחות מטים את הכף לעבר דחיית בקשתו.

דיון והכרעה

5.לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. תחילה ייאמר, כי היה מקום לצרף לבקשה זו את גרושתו של המבקש. לגופם של דברים – הרי שכעולה מהחלטות בית משפט קמא, המבקש נהג בחוסר תום לב לאורך ההליך שהוא עצמו יזם. כך, מעבר לכך שהמבקש לא קיים את הוראות בית המשפט, כגון הגשת דוחות וכדומה, המבקש יצר חובות חדשים בעיצומו של ההליך. ראוי להזכיר גם, כי אף שעתה מסביר המבקש את צבירת החובות במגבלות שונות וזמניות שהוטלו עליו - הוא לא הגיב לבקשת גרושתו לאפשר לה לנקוט נגדו בהליכי הוצאה לפועל ולא הגיש במועד בקשה לקציבת מזונות (בקשה כאמור הוגשה רק לאחר שניתן פסק הדין מיום 19.1.2015). בנסיבות אלה, בהן אין מחלוקת של ממש באשר לעובדות שבבסיס קביעתו של בית משפט קמא, נראה כי לא ניתן לומר שסיכויי ערעורו של המבקש גבוהים באופן שיצדיק את קבלת הבקשה.

באשר למאזן הנוחות, דומה כי הטיעון המרכזי של המבקש בעניין זה הוא כי אם תדחה בקשתו ינקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל בגין חוב המזונות לילדיו שעלולים להביא למאסרו. בעבר כבר נקבע כי " אין מקום להורות בגדר ההליך הנוגע לפשיטת רגל על עיכוב ביצוע של צווי מאסר בגין חוב מזונות " (ע"א 659/11 פטאל נ' כונס הנכסים הרשמי (28.2.2011)) והדברים יפים גם לענייננו. מעבר לכך, לא עלה בידי המבקש להעמיד טענות אחרות שיש בהן להטות את מאזן הנוחות לעבר קבלת הבקשה.

סוף דבר. הבקשה נדחית. יובהר, כי נוכח דחיית הבקשה, בטלה החלטתי מיום 8.9.2015 בגדרה ניתן צו ארעי המונע את מאסרו של המבקש. בנסיבות, לא ייעשה צו להוצאות.