ע"א 6080/15 נועם בן אדוה נ. 012 סמייל טלקום בע"מ

לפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בהליך שבכותרת, שעניינו ערעור על החלטות כב' השופטת ע' ברון מיום 21.7.2015 ומיום 26.7.2015 בע"א 8948/14 (להלן: ההליך העיקרי ), בגדרן נדחתה בקשת פסלות מטעם המערער וכן בקשה לתיקון החלטת הפסלות.

בקשת הפטור אינה מבוססת על טענה בדבר היעדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה ולהפקיד את העירבון. תחת זאת מעלה המערער טענות משפטיות שונות השוללות, כך לשיטתו, את החבות לתשלום אגרה ולהפקדת עירבון בהליך זה. את עיקר יהבו מטיל המערער על כך שמדובר בערעור פסלות המופנה כנגד החלטה שניתנה על ידי שופטת בית המשפט העליון במסגרת הליך תלוי ועומד בבית משפט זה. לדבריו, בנסיבות אלה יש מקום לדון בערעור הפסלות במסגרת ההליך העיקרי, בו כבר שולמה אגרה והופקד עירבון, ולמעשה אין לראות בערעור משום הליך המובא "לראשונה" לפני בית המשפט, כאמור בתקנה 2(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות ). המערער מוסיף וטוען כי החלטת הפסלות אינה מנומקת, ולפיכך יש להתייחס לערעור דנן כאל הליך של ערכאה ראשונה ולהימנע מחיוב באגרה ובעירבון.

בחנתי את טענותיו של המערער ולא מצאתי בהן ממש. כידוע, ערעור פסלות הוא הליך עצמאי ונפרד מן ההליך בגדרו ניתנת החלטת הפסלות, והוא מחייב תשלום אגרה בשיעור הקבוע בפרט 31 לתוספת לתקנות וכן הפקדת עירבון. הדברים נכונים בין אם מדובר בערעור על החלטת פסלות הניתנת על ידי ערכאה אחרת, ובין אם מדובר בערעור על החלטת פסלות הניתנת על ידי שופט של בית משפט זה. ובמילים אחרות: העובדה כי החלטת הפסלות מושא הערעור ניתנה במסגרת הליך ערעורי התלוי ועומד לפני בית משפט זה, אינה משנה מן העובדה כי מדובר בערעור נפרד ושונה אשר מחייב פתיחת תיק חדש, תוך תשלום אגרה מתאימה והפקדת עירבון. ואכן, גם במקרים קודמים בהם הוגשו ערעורי פסלות על החלטות של שופטי בית המשפט העליון, נדונו הם במסגרת הליכים נפרדים מן ההליכים בהם ניתנו החלטות הפסלות (למשל, ע"פ 5920/10 פלוני נ' מדינת ישראל (15.8.2010); ע"פ 6429/05 רן נ' מדינת ישראל (17.7.2005); ע"א 2057/02 בר נוי נ' קופת בית המשפט העליון (12.3.2002); ע"א 5647/96 מאיר נ' המוסד לביטוח לאומי (27.9.1996); ע"א 4741/92 פיקנטי תעשיות מזון (ישראל) בע"מ נ' פקיד השומה דן (5.10.1992)). אוסיף עוד, כי לא נעלמה מעיניי טענת המערער בעניין החלטתה של כב' הנשיאה מ' נאור מיום 20.7.2015, אשר ניתנה במסגרת ההליך העיקרי ואשר דחתה את בקשתו לפסול את כב' השופטת ע' ברון מלהכריע בבקשת הפסלות. ואולם, איני סבור כי יש בטענה זו כדי לשנות מן המסקנה האמורה.

לעניין טענת המערער לפיה יש להתייחס לערעור הפסלות כאל הליך של ערכאה ראשונה, אין לי אלא להפנות להחלטתי בע"א 6883/14 בן אדוה נ' חברת דואר ישראל בע"מ (22.10.2014), בגדרה קבעתי כי "החבות לתשלום אגרה בגין ההליך דנן מבוססת על תקנה 2(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 בצירוף פרט 31 לתוספת לתקנות אלו, והיא אינה תלויה באופן התנהלותו של הדיון בגדרו ניתנה ההחלטה או בדרך נימוקה של ההחלטה. ממילא, גם אם אצא מנקודת הנחה כי ההחלטה עליה משיג המערער ניתנה ללא שמיעת טיעונים וכי היא אינה מנומקת, הרי שלא יהיה בכך כדי לפטור את המערער מתשלום אגרה בגין ההליך שבכותרת, שהינו הליך של ערעור על החלטת פסלות. מסקנה זו נכונה אף לעניין החבות להפקדת עירבון". אף ביתר טענות המערער, ובכלל זה טענתו החוקתית וטענתו בדבר תחולת הסיפא של תקנה 2(א) לתקנות, לא מצאתי ממש.

התוצאה היא כי הבקשה נדחית. על רקע כלל נסיבות העניין ובשים לב גם לסכומי העירבון הנוהגים בערעורי פסלות, יועמד העירבון על סכום של 10,000 ₪. המערער ישלם את האגרה תוך 7 ימים מיום המצאת החלטה זו, ויפקיד את העירבון תוך אותו המועד, שאם לא כן יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא צורך בהודעה נוספת.