בש"א 6466/15 נועם בן אדוה נ. 012 סמייל טלקום בע"מ

לפניי ערעור על החלטתו של כב' הרשם ג' לובינסקי

מיום 17.9.2015 בע"א 6080/15, לפיו נדחתה בקשת המערער לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. הבקשה הוגשה בגדר ערעור על החלטותיו של בית משפט זה (כב' השופטת ע' ברון) מיום 21.7.2015 ומיום 26.7.2015, שבהן נדחתה בקשה שהגיש המערער לפסילת בית המשפט וכן בקשה לתיקון החלטה זו.

מהחלטת הרשם עולה כי המערער לא טען שאין ביכולתו הכלכלית לשלם את האגרה ולהפקיד את העירבון. לטענת המערער, מאחר שמדובר בערעור פסלות על החלטה שנתן בית משפט זה בגדר הליך תלוי ועומד, יש מקום לדון בערעור הפסלות במסגרת ההליך העיקרי בו שולמה אגרה והופקד עירבון. לכן, לטענת המערער, אין מדובר בהליך המובא "לראשונה" לבית המשפט. בנוסף טען המערער כי ההחלטה

בעניין הפסלות אינה מנומקת ולכן יש לראות בערעור כהליך בערכאה ראשונה ולהימנע מחיובו באגרה ובעירבון. הרשם דחה את הטענות וקבע כי הגם שערעור הפסלות הוגש על החלטה שנתן בית משפט זה, המדובר בתיק חדש שנפתח המחייב תשלום אגרה והפקדת עירבון. עוד קבע הרשם כי אפילו ההחלטה אינה מנומקת, אין בכך לפטור את המערער מחיוביו. הרשם דחה אפוא את הבקשה והעמיד את העירבון על סך של 10,000 ש"ח, בשל נסיבות העניין ובשים לב לסכומי העירבון הנוהגים בערעור פסלות. כמו כן הורה הרשם למערער לשלם את האגרה ולהפקיד את העירבון בתוך שבעה ימים.

מכאן הערעור שלפניי בו טוען המערער כי בקשתו הייתה לפטור מאגרה ולא לפטור מעירבון, וכל טענותיו מופנות כלפי החיוב באגרה. המערער מוסיף וטוען כי אין להחיל "באופן אוטומטי" את החיוב בהפקדת עירבון בערעור פסלות. המערער מוסיף וטוען כי בנסיבות העניין ניתן לסטות מהכללים המנחים לקביעת העירבון. בנוסף טוען המערער כי אם תיפסקנה הוצאות, ניתן יהיה לגבותן מהעירבון שהופקד בהליך העיקרי. כמו כן הוא טוען כי ההחלטה אינה מנומקת וכי נפגעו זכויות יסוד שלו. לחלופין מבקש המערער להפחית את סכום העירבון או להאריך את המועד להפקדתו או להורות על תחליף לעירבון, כגון ערבות צד שלישי.

דין הערעור להידחות. נקודת המוצא היא כי שיקול דעתו של הרשם רחב וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בו בקלות (ראו, למשל, פסק דיני בעניינו של המערער (בש"א 584/15 בן אדוה נ' סמייל טלקום בע"מ ( 23.5.2015)). יצוין, כי החלטת הרשם מפורטת ומנומקת ונותנת מענה לטענות המערער ועל כן לא ראיתי מקום להתערב בה. למעלה מן הצורך אציין כי גם בערעור שלפניי טענות המערער אינן מתמקדות בחוסר יכולתו הכלכלית לשלם את האגרה ולהפקיד את העירבון, וממילא לא הוכיח המערער כי הוא זכאי לקבלת הפטור בהינתן התנאים הקבועים לכך בדין, ואף לא להפחתת סכום העירבון שנקבע. טענת המערער לפיה לא עתר בבקשה לפטור מעירבון אינה גורעת מעצם חיובו בהפקדת העירבון, כנדרש בדין במסגרת הגשת ערעור פסלות. זאת ועוד, טענתו לפיה ההחלטה בבקשת הפסלות בלתי מנומקת מקומה בערעור הפסלות גופו ואין בה כדי ליתן את הפטור המבוקש.

אשר על כן, הערעור נדחה. אני מורה למערער לשלם את האגרה ולהפקיד את העירבון בסכום שקבע הרשם בהחלטתו בתוך 7 ימים ממועד המצאת פסק דיני זה לידיו. אם לא ייעשה כן יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא הודעה נוספת.