ע"א 6109/13 רחל ראש נ. עיריית צפת

1.

עניינו של הערעור שבפנינו נסב על רצועת קרקע בחלקה 12 בגוש 13063 (להלן: שטח המריבה ). לטענת המערערים, שטח המריבה נרכש על ידם בהסכם מכר שנערך בשנת 1995 בינם לבין המשיבה 5 (להלן, ובהתאמה: עמידר ו הסכם המכר ), והוא מהווה חצר של הבית בו התגוררו משנות החמישים.

מנגד, טוענות המשיבות כי שטח המריבה הוגדר מאז ומתמיד כשצ"פ, ומשמש זכות מעבר שלא נמכרה למערערים על ידי עמידר. עוד נטען על ידי העיריה והמשיבות 4-3 – שזכו במכרז שפרסמה העיריה והנוגע גם לשטח המריבה – כי זכותם גוברת על זו של המערערים מכוח סעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: החוק ).

2.

הצדדים האריכו בדברים, ולטעמנו הרבה מעבר לנדרש. די לעיין בהסכם המכר בין המערערים לבין עמידר ובתשריט שצורף כחלק בלתי נפרד מההסכם, כדי ללמוד כי עמידר מכרה למערערים רק את החלק הבנוי (חדרי השינה בחלקה 11 וחדרי השירותים בחלקה 12) ולא את שטח המריבה המוגדר בתשריט כ"זכות מעבר (לא נכלל)". מכאן, שעמידר לא התכוונה ולא התיימרה למכור למערערים את שטח המריבה. לפנינו חוזה ברור שאינו מותיר מקום לפרשנות שהוצעה על ידי המערערים.

3.

די בטעם זה בלבד כדי לדחות את הערעור, הגם שלא מטעמו של בית משפט קמא, שמצא לסמוך את פסק דינו על הוראת סעיף 10 לחוק. הוראה זו אינה חלה בעניינו, ולו מן הטעם שאין מדובר במקרקעין מוסדרים.

4.

לא נעלם מעינינו מכתבו של מהנדס העיר (מע/5 מיום 23.2.1993), אולם איננו רואים להסיק ממנו את שביקשו המערערים להסיק. המכתב אינו מתיימר להעביר קניין ועניינו במישור התכנוני, ועמידר, כאמור, לא התכוונה למכור ולא מכרה למערערים את שטח המריבה.

4.

לאור התוצאה אליה הגענו, איננו נדרשים לשאלה אם יד המערערים על התחתונה גם מכוח סעיף 9 לחוק וכן לטענות נוספות שהעלו המשיבים.

5.

אשר על כן, הערעור נדחה.

המערערים ישאו בהוצאות העיריה ובהוצאות המשיבות 4-3 בסך 15,000 ₪ כל אחת (סה"כ 30,000 ₪). סכום זה הוא מתון, בהתחשב בהיקף ההתדיינות בין הצדדים והלשון הבוטה בה השתמשו המערערים בכתבי טענותיהם.