ע"א 623/99 מדינת ישראל נ. נתן זייד ז"ל

בפני בקשה להארכת מועד להגשת סיכומי המשיבים ולהגדלת היקפם.

1.ביום 11.11.99 ניתן צו לסיכומים בתיק זה. על פי הצו, היו סיכומי הצדדים בשני שלבי הטיעון הראשונים אמורים להיות בהיקף של שבעה עמודים. בצו נכתב, כמקובל, כי "ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות, גודל גופן 11 ותוך השארת שוליים מספיקים.". משהוגשו סיכומי המערערת - המשיבה בבקשה שבפני (להלן: "המשיבה"), הגישה המשיבה מס' 3 (המבקשת בבקשה שבפני, להלן: "המבקשת", שהיא בעלת דינה המעשית של המערערת. יתר המשיבים הלכו לעולמם) בקשה בהסכמה להארכת מועד. נוכח הפסקת התקשרותה עם עורך הדין שייצג אותה בבית המשפט המחוזי ומינוי עורך דין חדש, הנצרך ללימוד הנושא. הבקשה נענתה. משביקשה המבקשת להגיש סיכומים המשתרעים על כשנים עשר עמודים ומודפסים ברווח יחיד הוחזרו לה הסיכומים. ולפיכך הוגשה הבקשה שבפני.

2.בבקשה טוענת המבקשת, כי בא כוחה (שנתמנה כאמור לעיל, רק בשלב הערעור) לא היה מודע למגבלת העמודים בצו לסיכומים וכי נוכח נסיבותיה האישיות של המבקשת ("אשה קשישה וקשת יום") לא יהא זה ראוי לשלול ממנה את זכות הטיעון מחמת מחדלו של עורך דינה. לחלופין, למקרה ולא תותר הגשת הסיכומים במתכונתם המקורית, מבקשת המבקשת, כי יותר לה להגיש את סיכומיה בהיקף שנקבע בצו לסיכומים (ולשם כך צרפה לבקשתה סיכומים מקוצרים).

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית מן הטעם שלא נתמכה בתצהיר. לגופו של עניין היא טוענת כי אין כל הצדקה להתיר למבקשת להגיש את סיכומיה בהיקף החורג חריגה של ממש מן ההיקף שנקבע. בהתייחס להצעתה החלופית של המבקשת טוענת המשיבה, כי גם הסיכומים המקוצרים אינם עומדים בדרישות הצו - הואיל והודפסו ברווח יחיד - ולא כפי שנקבע בצו.

4.אכן, ראוי היה, כי בקשת המבקשת תיתמך בתצהיר. בפרט נוכח הקושי שמעוררת הטענה, כי בא כוחה של המבקשת לא היה מודע לקיומה של הגבלת עמודים בצו לסיכומים. אולם אפילו אניח, כי היעדרו של תצהיר פוגם בבקשה, איני סבור שיש בכך כדי להביא לדחייתה על הסף (ודאי שכך הם פני הדברים בהתייחס לסעד החלופי המבוקש). בעניין אופן ההתייחסות לפגמים בהליך נאמר:

"ההתייחסות של סדרי הדין למי שסוטה מהוראותיהם, עשויה להיות פועל יוצא מאיזון של אינטרסים שעל בית המשפט להפעילו במקרים רבים. בכך אין סדרי הדין שונים מהדין המהותי. אכן בצד הוראות טכניות שונות כולל הדין הוראות דיוניות המגשימות מדיניות, ואי אפשר להכריע בשאלה פלונית העומדת על הפרק כל עוד לא נתלבן הרעיון העומד מאחורי ההוראה." (ע"א 3857/96 יוסף שגיא בע"מ נ' תעשיות רוגוזין בע"מ , פ"ד נב (2) 706. ראו גם: בש"א 3780/98 גיא רוזן

נ' כפר הרי"ף , פ"ד נב (3) 625).

מטבע הדברים הוא, כי במהלך ניהול דיון עשויים צדדים לשגות ולנקוט הליכים פגומים. לא כל פגם כאמור יצדיק את שלילת זכותם של אותם צדדים עקב הפגם, ומטעם זה התקין מחוקק המשנה תקנות דוגמת תקנות 499 ו - 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, המאפשרות את תיקון הפגמים תוך כדי המשך ניהול ההליך. מאידך גיסא, מחיקת ההליך בשל קיום הפגם תפגע בזכותה הדיונית של המבקשת - ואפשר שאף בזכויותיה המהותיות בנכס נשוא ההליך. מוטב היה, כמובן, אילו מלכתחילה היתה המבקשת עומדת בהוראות הצו לסיכומים. אולם גם משלא עשתה כן (ולעניין זה איני נדרש למניעיה) ניתן עדיין לתקן את הפגם בלא לגרוע מזכויותיה המהותיות של המשיבה. איני מוצא מקום להיעתר לבקשתה הראשונית של המבקשת - לקבלת סיכומיה המורחבים: אפילו טעתה המבקשת בתום לב (ועניין זה לא הוכח כל צרכו) - עדיין אין טעותה יכולה לשמש בסיס לקיפוחן של זכויות המשיבה. עם זאת, תיקון המעוות במקרה זה הוא קל ופשוט - הואיל והמבקשת המציאה בינתיים סיכומים מקוצרים מטעמה. אמנם רווח ההדפסה בסיכומים אלה חורג מהוראות הצו אולם עיון בסיכומים מגלה כי את ש"הרוויחה" המבקשת בצמצום הרווחים בסיכומיה "הפסידה" על ידי הותרת שוליים רחבים ביותר. כך שהסיכום הכללי עומד, ככל הנראה, בגדרן של המגבלות שבצו לסיכומים.

אי לכך אני מקבל את בקשתה החלופית של המבקשת ומאפשר לה להגיש את סיכומה במתכונת המצומצמת. הואיל והאופן בו נהגה המבקשת בהגשת סיכומיה הסב טרחה למשיבה, מצאתי לנכון לחייב את המבקשת בהוצאות המשיבה בסך 1,000 ש"ח.