ע"א 6290/17 גבריאל מגנזי נ. יואב לוי

1.

מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 9.7.2017 (ה"פ 31064-08-15, תנ"ג 31136-08-15 ות"א 57102-05-16; כב' השופט ע' עיילבוני ) עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין ועל החלטות ביניים שהתקבלו בהליך קמא. זאת, במובנים הבאים: עיכוב העברת מניות המבקשים במשיבה 2 (להלן: החברה ) לידי משיב 1, במסגרת הרכישה הכפויה עליה הורה בית המשפט המחוזי; והוראה על המשך כהונתו של משיב 3 כמנהל מיוחד של החברה.

לטענת המבקשים – הסבורים כי פסק הדין שהורה על מכירה כפויה של מניותיהם בחברה למשיב 1 שגוי, וכי ראוי היה להורות על סעד של התמחרות – עיכוב הביצוע הכרחי. על פי השקפתם, סיכויי ערעורם גבוהים ומאזן הנוחות נוטה במובהק לזכותם – שכן העברת המניות למשיב 1, וסיום תפקידו של משיב 3 עלולים להסב להם נזקים בלתי הפיכים. זאת, נוכח החשש הממשי מהברחת נכסי החברה על ידי משיב 1, שהוא ספק חומרי גלם מרכזי שלה, איש המקצוע המרכזי והמשתכר העיקרי בה – ולטענת המבקשים כבר הוכיח בעבר שאינו מהסס להכשיל את החברה כדי לשרת את האינטרסים שלו.

מנגד, משיב 1 סבור כי אין לעכב את הביצוע – הן משום שסיכויי הערעור דלים והן משום שמאזן הנוחות נוטה לזכותו. בין היתר, טוען משיב 1 כי המבקשים אינם רשאים לערער עוד על ההוראה בדבר רכישה כפויה – שכן ההחלטה בעניין, מיום 26.1.2017, הפכה לפסק דין חלוט. אשר למאזן הנוחות, משיב 1 עומד על כך שחוסר הבהירות לגבי מצב החברה, והמשך ניהולה בידי מנהל מיוחד, ידרדרו את מצבה ואף עלולים להביא לקריסתה – ומכאן שטובתה מחייבת מימוש מהיר של פסק הדין. משיב 1 דוחה את הטענות בדבר הכשלת החברה ואי שיתוף פעולה עם משיב 3, ומדגיש כי "[משיב 1] הוא החברה", וכי יש לו "מלוא האינטרס" לדאוג לשגשוגה – כך שלמבקשים לא ייגרם כל נזק כתוצאה מהעברת המניות לידיו וסיום תפקידו של משיב 3.

משיב 3 הגיב אף הוא לבקשה. לדידו, נוכח התנהלות העבר של משיב 1 – לו הוא מייחס "ערבוב בין האינטרסים האישיים [...] לבין טובת החברה" – יש להותיר את החברה תחת פיקוחו כמנהל מיוחד. לצד זאת, הצטרף משיב 3 לעמדת משיב 1 כי יש להשלים את העברת המניות כנגד תשלום מלוא התמורה – בנימוק שהחברה "משוועת למצב של ודאות בדבר הגורם שיהיה הבעלים שלה".

2.

לאחר העיון בבקשה ובתגובות לה שוכנעתי כי דין בקשת עיכוב הביצוע להתקבל – בתנאים שיפורטו להלן. כידוע, יש מקום לעכב את ביצועו של פסק דין אם עלה בידי המבקש להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בהתאם למודל "מקבילית הכוחות", ככל שסיכויי הערעור מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהפך – אם כי נטיית המאזן הינה "אבן הבוחן המרכזית" להכרעה (ראו, למשל, ע"א 7937/15 שחם-רביצקי נ' שפיגל , פסקה 3 (21.2.2016)). בענייננו, אף שמקצת השגות המבקשים בערעורם נושאות אופי עובדתי (כך, למשל, בסוגיית מיקום מתקני החברה בנחלתו של משיב 1), חלק אחר שלהן נושא אופי משפטי – ומכאן שמדובר בהשגות שדורשות בירור לגופן. אכן, הכרעת בית המשפט קמא מיום 26.1.2017, במסגרתה הועדפה הרכישה הכפויה על פני חלופת ההתמחרות, נושאת את הכותרת "פסק דין" – אלא שלא היה בה כדי לסיים את הסכסוך בין הצדדים, ועל כן מדובר בהחלטת ביניים שנבלעה בפסק הדין הסופי, וניתן לערער עליה בזכות.

משכך, מאזן הנוחות הוא שיכריע בגורל הבקשה. בעניין זה, נדמה כי התנהלות העבר של משיב 1 – כפי שהיא משתקפת גם בתגובתו של משיב 3, שמונה על ידי בית המשפט קמא ואינו בעל עניין במחלוקת – עשויה לעורר קושי. ודוקו, אינני קובע ממצא בנידון. אלא, מבחינת הערכת שיקולי מאזן הנוחות במסגרת בקשה זו, הכף נוטה כנגד האפשרות של שינוי המצב הקיים, הואיל ושינוי זה עלול לפגוע בחברה באופן שהשבת המניות, במידה ויתקבל ערעור המבקשים, לא תרפא את נזקיהם. במובן זה, מאזן הנוחות פועל לטובת המבקשים.

לעומת זאת, טענת משיבים 1 ו-3 בדבר הצורך הדחוף בהסרת אי הוודאות המרחפת מעל החברה אמנם מתקבלת כשלעצמה על הדעת. אולם, עננה זו תוסיף לרחף, בכל מקרה, עד להכרעת בית משפט זה בערעור המבקשים – ומכאן שדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לא תפתור את הקושי המהותי הכרוך בהמשך ההליכים. במילים אחרות, גם אם מניות המבקשים יועברו לידי משיב 1, אשר ישוב לנהל את החברה, החברה תישאר חשופה לסיכוני חוסר הוודאות הנובעים, כלשונו של משיב 1, מכך "שהשוק מקבל אותות חזקים כי החברה מצויה שנים תחת ניהול מיוחד ותחת הליכים משפטיים". המסקנה היא, כי בשיקולי מאזן הנוחות פנים לכאן ולכאן, אך במכלול יש גם לשמור על זכויות המבקשים כי יקבלו את יומם במסגרת הערעור. על רקע כל אלה, נכון להעניק עדיפות לשמיעת הערעור.

3.

הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מושא הערעור מתקבלת, אפוא. המנהל המיוחד יוסיף לכהן בתפקידו – כפי שהוגדר על ידי בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 23.3.2016 – והעברת מניות המבקשים לידי משיב 1 תעוכב, עד להכרעה בערעור. החלטה זו תיכנס לתוקף כפוף להמצאת התחייבות עצמית בלתי מוגבלת בסכום מטעם כל אחד מהמבקשים, המצאת ערבות צד ג' בסך 125,000 ש"ח; והפקדת עירבון בסך 50,000 ש"ח.

על רקע התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי להידרש לבקשת המבקשים להשיב לתגובת משיבים 1 ו-3 לבקשה שבכותרת – או לבקשתו המותנית של משיב 1 להשיב לתגובת משיב 3.

4.

אשר לסוגיית החיסיון – בהמשך להודעותיהם, הצדדים ימציאו עד ליום 19.9.2017 את החלטות בית המשפט קמא בעניין.

5.

תינתן עדיפות לשמיעת ערעור זה.