ע"א 6320/98 רפיק נאבולסי נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים

בפני בקשת המערער לפוטרו מהפקדת ערבון.

בפסק הדין אשר ניתן בתביעה שהגישה המשיבה ציווה בית המשפט קמא, שעל המערער לפנות את הבית ואת מקרקעיו בשטח שהופקע בתוך ארבעה חודשים מיום המצאת פסק הדין, ולמוסרם למשיבה, כנגד תשלום פיצוי בסך 981,000$. לטענת המערער, ניתן יהיה לקזז ההוצאות שייפסקו לטובת המשיבה, אם ייפסקו מסכום זה. כמו כן טוען המערער, כי אין ביכולתו להפקיד ערבון.

לאור האמור בפסק הדין, אשר ערעור עליו הוגש על ידי המבקש בלבד, סבורני כי הוצאותיה של המשיבה בהליך זה מובטחות כיאות. שכן, במקרה שהערעור יידחה על המערער יהיה לפנות את מקרקעיו, אשר תמורתם זכאי הוא לסכום של 981,000$, ואשר ממנו יכולה המשיבה לקזז הוצאותיה אם ייפסקו. במקרה שיתקבל הערעור, סביר להניח כי דווקא המשיבה היא שתחוייב בהוצאות המערער.

אינני מקבלת את טענת המשיבה, כי האפשרות לקיזוז הוצאותיה אין לה על מה להתבסס, לאור הצהרותיו של המבקש כי לא יפנה את הנכס. זאת משום, שעם דחיית ערעורו של המבקש יימצא בידי המשיבה פסק דין חלוט שבאפשרותה לממשו.

לכך יש להוסיף את טענת המערער בדבר היעדר יכולתו הכלכלית להפקיד הערבון, טענה אשר המשיבה לא חלקה עליה.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לקבל הבקשה ולפטור המערער מהפקדת ערבון.