ע"א 6333/10 אחוזת בני אפריים מרקוביץ חברה לבניין והשקעות בע"מ נ. בנק הפו

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן ) בה.פ. 783/07 מיום 8.8.2010, בו נדחתה תובענתה של המבקשת במסגרתה עתרה לקבוע כי למשיב אין זכות לממש את המשכנתא הרשומה לטובתו על נכס המקרקעין נשוא פסק הדין (להלן: הנכס ו המשכנתא ).

רקע והליכים קודמים

1.

בתמצית יאמר כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי המבקשת רכשה עם חברה אחרת (להלן: חברת ישעיהו ) מגרשים. המגרשים היו רשומים על שם חברת ישעיהו, כאשר לטובת המבקשת היו רשומות הערות אזהרה. לשם חלוקת המגרשים בין השותפים ומימושם היה צורך להסיר שיעבוד שנרשם לטובת המשיב על 16 מגרשים, כנגד הלוואה שנתן לחברת ישעיהו. בכדי להסיר את השיעבוד ולאפשר את חלוקת המגרשים ומימושם הסכימו המבקשת וה"ה מר צבי מרקוביץ ומר אפריים מרקוביץ לערוב לחובות חברת ישעיהו יחד עם בני הזוג ישעיהו. חברת ישעיהו לא עמדה בהסדרים ומפעם לפעם נחתמו הסכמים לפריסת החוב מחדש. בכל ההסכמים היו המבקשת, ה"ה מרקוביץ ובני הזוג ישעיהו ערבים. בשלב מסוים ביקשו ה"ה מרקוביץ מהמשיב להפטירם מערבותם האישית. המשיב הסכים לכך כנגד המצאת שיעבוד על הנכס נשוא המחלוקת. נרשמה משכנתא על הנכס ובהסכמים האחרונים נכתב במפורש כי המשכנתא ניתנה בנוסף לערבויות, וגם במקרה שהערבים יופטרו (כנגד תשלום סכום מסוים שאכן שילמו) המשכנתא תעמוד בתוקפה כשעבוד לחיוב. לאחר דחיית תובענתה של המבקשת עתידים להימשך כסדרם הליכי מימוש המשכנתא באמצעות ההוצאה לפועל. במסגרת הליכי המימוש נקבע מועד פינוי הנכס ליום 19.10.2010 (מחר).

2.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה. המבקשת פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו. בהחלטתו מיום 12.10.2010 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט ציין כי אין זה ראוי שיתייחס לסיכויי הערעור, אולם בנסיבות העניין מאזן הנוחות אינו נוטה לזכות המבקשת שכן מדובר בחוב כספי ובנכס עסקי ששועבד לטובת אותו חוב, ולכן גם אם ימכר הנכס יוכל המשיב אם יתקבל הערעור להשיב את הכספים למבקשת. עתה לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את בקשת עיכוב הביצוע עותרת המבקשת לבית משפט זה בבקשה כי יעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

נימוקי הבקשה

3.

המבקשת טוענת כי לא ניתן לקבוע שהערעור שהגישה חסר כל סיכוי. בתמצית יאמר כי טענותיה של המבקשת בערעור הן כי שגה בית המשפט המחוזי בניתוח חומר הראיות שהובא לפתחו שכן המשיב הטעה את המבקשת וכן נהג כלפיה באופן רשלני וחסר תום לב בעליל. כמו כן טוענת המבקשת בערעור כי המשכנתא על הנכס נרשמה בהסכמת המבקשת על בסיס תנאים מוסכמים אשר הופרו על ידי המשיב.

4.

לעניין מאזן הנוחות טוענת המבקשת כי הוא נוטה לטובתה שכן המדובר בנכס מסחרי, אשר מושכר מזה שנים והשוכר מקיים במסגרתו מסעדה ומעסיק עובדים. לפיכך, מימוש הנכס יגרום נזק בלתי הפיך הן למבקשת והן לצדדים שלישיים עוד בטרם הוכרע הערעור לגופו. לתמיכה בטענתה זו מפנה המבקשת לחוזה השכירות המצורף לבקשה כנספח ג'. עוד טוענת המבקשת בהקשר למאזן הנוחות, כי מימוש הנכס לפני הכרעה בערעור יפגע באורח קשה במוניטין שלה בהיותה מוכרת בשוק כחברת בניה סולבנטית. לטענתה, מימוש נכס השייך לה עלול להצטייר בעיני הציבור כמעיד על פוטנציאל סיכון בעריכת עסקאות עמה. עוד טוענת המבקשת כי אם הנכס ימומש הרי שהערעור יהפוך לתיאורטי.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה כמו גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיב.

6.

כידוע זכותו של הזוכה לפי פסק דין ליהנות ממנו בסמוך לנתינתו ולכן עיכוב ביצוע פסק דינה של הערכאה הדיונית יינתן אך במקרים חריגים כאשר סיכויי הערעור טובים וקיים חשש כי באם לא יעוכב לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו היה והערעור יתקבל, דהיינו כאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. נטל השכנוע כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה מוטל על כתפי המבקש [ראו למשל: החלטתו של השופט ס' ג'ובראן בע"א 1789/07 רובין נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 27.2.2007) (להלן: עניין רובין )].

7.

סבור אני כי שני מבחנים אלו אינם מתקיימים בנסיבות העניין מהטעמים המפורטים להלן:

בנוגע לסיכויי הערעור הרי שטענותיה הערעוריות של המבקשת נוגעות לממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית אשר נעשו בהסתמך על שמיעת עדים והתרשמות מהם באופן בלתי אמצעי. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב במסקנות עובדתיות של הערכאה הדיונית, ואף ביתר שאת מקום שהן הושתתו על ממצאי מהימנות [ראו למשל: עניין רובין ; החלטתה של השופטת מ' נאור בע"א 8937/05 תבין נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 18.12.2005)]. לכן, מבלי לקבוע מסמרות בדבר נדמה כי סיכויי הערעור של המבקשת אינם גבוהים.

באשר למאזן הנוחות, הרי שגם הוא אינו נוטה לטובת המבקשת. עסקינן בנכס עסקי ששועבד לטובת הבטחת תשלום חוב כספי, ולכן גם אם ימומש הנכס לא יגרם למבקשת נזק בלתי הפיך שכן המשיב יוכל להשיב לה את הכספים. במקרה דנן המשיב הוא מוסד פיננסי מבוסס ומשכך אין סכנה כי המבקשת לא תוכל להיפרע ממנו אם וככל שיוכרע הערעור לטובתה. כידוע, משהעמיד החייב נכס עסקי שלו כבטוחה, יקשה עליו להישמע בטענה, שמימוש הבטוחה עלול להסב לו נזק חסר תקנה [ראו למשל: החלטתה של השופטת מ' נאור בע"א 3333/07 אנ.די.סי.יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 16.10.2007), סעיף 12 להחלטה].

באשר לטענתה של המבקשת כי יגרם נזק למוניטין שלה, הרי שעסקינן בנזק הניתן בסופו של יום לכימות כספי ובעניין זה כבר נקבע כי נזק כספי אינו מצדיק עיכוב ביצוע מימוש הבטוחה (ראו למשל: ע"א 3333/07 הנ"ל , שם ). בבחינת למעלה מן הצורך, יצויין כי לתמיכה בטענתה של המבקשת לפיה יגרמו נזקים לצדדי ג' הפנתה המבקשת לחוזה השכירות בינה לבין השוכר. תחילתו של חוזה השכירות ביום 31.12.2007 וסיומו ביום 1.1.2008 כאשר לשוכר ניתנה אופציה להאריך את תקופת השכירות ב-48 חודשים. ואולם, לבקשה לא צורף תצהיר השוכר לפיו מומשה האופציה, וגם אם היה מצורף לא היה בכך להועיל למבקשת דווקא משום שמדובר בנכס מסחרי להבדיל למשל מפינוי דירת מגורים, שגם אז – בדרך כלל – גובר הכלל ולא החריג לו. כמו כן לא מצאתי ממש בטענתה של המבקשת כי אם לא ינתן לה עיכוב ביצוע הערעור יהפוך לתיאורטי, שכן טענה זו נטענה על ידה בכלליות וללא תימוכין, וברי כי אם וככל שתזכה בערעור תוכל המבקשת לקבל סעדים כספיים על פי דין.

8.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובת המשיב איני עושה צו להוצאות.