ע"א 6821/05 בנק המזרחי נ. מיגדל

השופט ס' ג'ובראן:

עניינה של העתירה בבקשת העותר לבטל את פסק דינו של בית-משפט השלום בקרית גת בת.א.418/97 ואת פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר שבע, בע"א 1248/00. במסגרת העתירה מבקש העותר צו בינים, אשר ימנע מהמשיב מס' 2 לממש את פסק הדין עד להכרעה בעתירה זו.

תחילתה של פרשה זו בתובענה שעתר המשיב מס' 2 לבית-משפט השלום במטרה לקבל צו מניעה כנגד המבקש, אשר אוסר עליו לבנות תחנת דלק על-פני קרקע שחכר מהמשיב מס' 2. במהלך הדיון שינה המשיב את מדיניותו המתירה זאת רק לנכי צה"ל והרשה לעותר, שאינו נכה, להקים תחנת דלק, בתמורה לתשלום דמי היתר עקב שינוי ייעודם של המקרקעין. עם שינוי מצב זה הצטמצמה המחלוקת בין הצדדים לשאלה עיקרית אחת והיא האם יש או אין בתוכניתו של המבקש משום שינוי ייעוד במקרקעין המחייבו בתשלום דמי הסכמה למנהל. בית-משפט השלום פסק בהתאם לעמדת המשיב מס' 2, כי בבנייתה של תחנת דלק יש משום שינוי ייעוד ולפיכך חויב העותר בהוצאות. העותר ערער על הכרעה זו לבית-המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעורו. על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה, אשר נדחתה. בעקבות דחייה זו, הגיש העותר בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה אף היא ביום 12.4.05. בהחלטה זו, נקבע, כי:

"אין המדובר בשאלה שככלל ניתנת בשכמותה רשות ערעור בגלגול שלישי. ועוד, גם אם נפלה טעות (נוכח סימוני כותרת בנספח 4 לבקשת רשות הערעור) באשר למועדה של תכנית המתאר קרית גת, אין בכך כדי לשנות דבר באשר לתוצאה. עם כל הצער על מצב בריאותם של בני משפחת המבקש, אין המדובר בבקשה שיש מקום להידרשות אליה בגלגול שלישי בבית משפט זה, על פי הכללים הנוהגים."

בעקבות החלטה זו, הגיש העותר את העתירה שבפנינו, בה הוא מבקש מבית-משפט זה להתערב ולתת סעד למען הצדק ובכדי שיתוקן העוול הגדול שנגרם לו.

דין העתירה להידחות.

העותר, אשר מיאן להשלים עם התוצאה שנקבעה בבית-משפט השלום ערער עליה לבית-המשפט המחוזי, אשר לא קיבל את עמדתו. לפיכך, פנה העותר אל בית-משפט זה בבקשת רשות ערעור, אשר נדחתה גם כן. גם לאחר החלטה זו לא אמר העותר נואש והגיש בקשה לעיון נוסף אשר נדחתה אף היא.

בעקבות כל מסכת זו הגיש העותר את העתירה שבפנינו, בגדרה הוא מבקש הוא, כי יתוקן העוול אשר נקבע בפסק-דינה של הערכאה הדיונית.

לאחר שעיינתי בעתירה כמו גם בהחלטות הערכאות השונות אשר מהוות את הרקע להגשתה, החלטתי כי דינה להידחות על הסף, שכן הלכה היא, כי בית-המשפט הגבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיהם של הערכאות השונות. ראו לעניין זה בג"ץ 2850/05 יוסף וינר נ' הנהלת בתי המשפט , (טרם פורסם), שם נקבע, כי:

"נראה אפוא כי בצר לו, תר העותר אחר דרך להביא את השגותיו כנגד חיובו בפני ערכאת ערעור נוספת, ואף שאנו מבינים ללבו, אין בידנו להושיעו, באשר בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור נוספת על פסקי-דין או החלטות של בתי המשפט."

כמו-כן, יש לציין, כי בעובדה שהעותר בחר שלא להזכיר כלל בעתירתו את בקשתו לרשות ערעור בפני בית-משפט זה, כמו גם בקשתו לעיון נוסף, עשוי להיות טעם לפגם. שכן, עניין זה עשוי להעיד על חוסר תום לב מצידו של העותר.

אשר על-כן, העתירה נדחית על הסף.