ע"א 6824/97 יעקב בן שחר נ. גיל סוחה

נגד המבקש (יעקב בן שחר) ונגד המשיב 2 (ירון דנוביץ') ניתן פסק-דין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ה. גרסטל) לפיו חוייבו השניים, ביחד ולחוד, לשלם למשיב 1 (גיל סוחה) סך 337,594.- $ בצירוף ריבית והוצאות משפט.

המבקש הוא חותנו של המשיב 2. בתקופה הרלבנטית לתביעה עסקו השניים בעסקי יהלומים. המשיב היה (והוא גם היום) תושב ארצות הברית ואילו חותנו - המבקש הוא בעל מפעל לעיבוד יהלומים בישראל. המשיב 1 שאף הוא תושב ארצות הברית וגם לו עסק של יהלומים, סיפק למבקש ולמשיב 2 יהלומים שיובאו מבלגיה בשווי סכום התביעה. המשיב 1 לא קיבל את תמורת היהלומים. טענת המשיב 2 היתה כי אינו חייב כלל בתשלום עבור היהלומים שסופקו משני טעמים: הן משום שהיהלומים נשדדו ממנו ואינם והן משום שהיהלומים סופקו לחברה שבבעלותו ולא לו באופן אישי.

המבקש התגונן כנגד תביעת המשיב 1 בטענה כי לא נוצרה יריבות בינו למשיב 1 הואיל ולא היה שותפו של המשיב 2.

לאחר ניתוח ממצה וראוי של חומר הראיות, הגיע בית המשפט למסקנות מכריעות אלה:

א.כי ההתקשרות נעשתה בין המשיב 1 למשיב 2 ולא עם החברה שבבעלות המשיב 2.

ב.כי ההתקשרות נעשתה גם עם המבקש, לאחר שהוכח להנחת דעת בית משפט קמא כי המבקש היה שותפו של המשיב 2 באותה עת.

ג.כי טענת "השוד" היא סיפור בדים שלא היה ולא נברא.

בית משפט קמא לא האמין לעדויותיהם של המבקש והמשיב 2. לעומת זאת ייחס "מהימנות גבוהה" לעדות המשיב 1.

המבקש ערער לפני בית משפט זה כנגד חיובו כלפי המשיב 1. לעומת זאת השלים המשיב 2 עם פסק הדין שניתן נגדו. בקשת המבקש לעכב את ביצוע פסק-הדין נגדו נדחתה בבית משפט קמא.

בהחלטתה כותבת השופטת הנכבדה:

"מקרה זה הוא מקרה ככל פסק-דין כספי אחר אשר ניתן ואין בו כל נסיבות מיוחדות המצדיקות עיכובו. יחד עם זאת, ורק מפאת מגורי המשיב דרך קבע בחוץ לארץ, ימציא המשיב (המשיב 1) ערבות צד ג' של תושב ישראל בעל נכסים בארץ ותוקפה יהיה עד להכרעה בערעור. בכפוף להפקדת ערבות צד ג', כאמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע".

בבקשה שלפני טוען המבקש כי אינו מעוניין דווקא בעיכוב ביצוע פסק-הדין כי אם בשינוי הוראת בית משפט קמא לפיה ישולם סכום התביעה למשיב 1 כנגד ערבות צד ג'. מבקש הוא שכל הסכום שעליו לשלם למשיב 1 על פי פסק הדין, ישולם לא לידי המשיב 1 עצמו כי אם לידיו הנאמנות של בא-כוח המשיב 1 וזאת עד להכרעה בערעור. המבקש מנמק את בקשתו בחשש שמא יזכה בערעור ולא יעלה בידו לקבל בחזרה את הכספים שישלם למשיב 1. לענין זה אין המבקש רואה להסתפק בהתחייבות צד ג' שסיפק המשיב 1.

דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא כי משזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו ללא עיכוב (ב"ש 8240/96 [ע"א 6626/96] חנני נ' פקיד שומה חיפה

פ"ד נ(5) 403, 405). כלל זה מצא את ביטויו בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-. על המבקש לעכב ביצוע פסק-דין מוטל לשכנע את בית המשפט בקיום נימוק המצדיק סטיה מן הכלל הזה (בש"א 3158/91 [ע"א 2464/91] פלאטו שרון ואח' נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסאן ואח' פ"ד מה(5) 499, 503). סטיה כאמור עשויה להיות מוצדקת בהתקיים שני תנאים מצטברים: כי טובים סיכויי ההצלחה בערעור וכי ביצועו המיידי של פסק-הדין יגרום למערער נזק שלא ניתן לתיקון (בש"א 216/89 אברהמי ובניו חב' לבנין בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מג(2) 172, 174).

רק כאשר לא ניתן להשיב מצב לקדמותו די יהיה בסיכוי קלוש לזכייה בערעור כדי להצדיק עיכוב ביצוע פסק-דין (ב"ש 839/86 נאות מרינה בת-ים נ' הבנק הבינלאומי הראשון פ"ד מ(4) 126, 129; המר' 103/81 [ע"א 23/81] הרשקו נ' אורבך פ"ד לה(2) 666, 670), אולם ביתר המקרים, כמו במקרה דנן, נדרש להוכיח סיכויים טובים לזכייה בערעור (ד"ר זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית 860).

בנטל זה לא עמד המבקש. לאחר עיון במסקנותיה של הערכאה הראשונה ובטיעוני הצדדים נראה לכאורה שגם התנאי בדבר הסיכויים הטובים לזכות בערעור אינו מתקיים כאן.

ושוב לענייננו: פסק-דין הקובע חיוב כספי "יש לקיימו עם נתינתו" (ב"ש 227/87 קרן כימקלים בע"מ ואח' נ' ויטקו כימקלים בע" מ פ"ד מא(1) 713, 715). הטעם שנתנה לכך הפסיקה הוא שבפסק-דין הקובע חיוב כספי, לרוב, אין מדובר במצבים בלתי הפיכים (ב"ש 396/86 שטיין נ' חזן ואח' פ"ד מ(3) 133, 136).

הכלל כי פסק-דין הנושא חיוב כספי יש לקיים מיד עם הינתנו, קיים גם במשפט העברי.

וכך נפסק בשו"ע, חו"מ, הלכות דיינים, סימן יד', סעיף ד' ברמ"א:

"אין צריכין לכתוב לו הטעמים והראיות ורק כותבין להם הטענות והפסק-דין וצריך לשלם מיד ואם יסתור הדין יחזרו לו " (ההדגשה שלי י.ג.).

ובעל "מאירת עיניים", מעיר במקום (ס' כז') שלא חיישינן לטעות בית דין:

"אלא צריך לשלם מיד ויתנוהו לידי התובע ומ"ש (ומה שכתב) ואם יסתור הדין יחזרו לו פירוש הבית דין יחזרו אותו מיד התובע".

וכך גם כתב בעל "נתיבות המשפט" על השו"ע, שם ס"ק טו:

"לשלם מיד ולא חיישינן לטעות ולא יהיה אפשר להוציא המעות".

וכך נפסק בשו"ת הרדב"ז, חלק ג' סימן אלף ז' (תקעח):

אין ממתינין לו עד שיראה אם יוכל לבטל את הדין ולהחזירו".

במקרה דנן לקחה השופטת בחשבון את העובדה שהמשיב 1 (הזוכה) הוא תושב חוץ ולכן היתנתה את תשלום סכום פסק-הדין במתן ערבות/התחייבות צד ג'.

נחה דעתי שאין, בנסיבות הענין, להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.