בבית המשפט העליון בירושלים
ע"א
6855/09
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
המערערים:
1. רפי אלמקייס
2.כל-בו רהיט אלמקייס רפי ובניו (1997) בע"מ
נ
ג
ד
המשיבות:
1.מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל וכן מע"צ-מחלקת עבוד
2.עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ סניף
הוגש הליך
1.
בהליך שלפני התעוררה שאלת סיווג החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' סוקול ) מיום 31.10.08 אשר כונתה "פסק דין חלקי" (להלן: ההחלטה). בהחלטה זו, הכריע בית המשפט לעניין גודל השטח אשר הופקע מן המערערים ובגינו זכאים הם לפיצוי. במסגרת ההחלטה הוכרעה רק שאלת חבות המשיבה והיקף ההפקעה. נוכח הסכמת הצדדים, פוצלה שאלת הסעד – גובה הפיצוי - משאלת החבות. ביום 30.8.09 הוגש ההליך שבכותרת, לאחר שהוגשו בקשות אורכה מוסכמות מטעם המערערים. ביום 19.10.09 הגישה המשיבה 1 בקשה למחיקת ההליך משעה שהחלטתו של בית המשפט קמא הינה לטענתה בגדר "החלטה אחרת" אשר טרם סיימה את עניינם של הצדדים ואין היא בגדר "פסק דין" עליו יש למערערים זכות ערעור. לחלופין, ולמען הזהירות, מבקשת המשיבה 1 אורכה להגשת ערעור שכנגד. המערערים מתנגדים לבקשה על שני ראשיה. לטענתם המדובר ב"פסק דין" אשר סיים את המחלוקת באשר לחלק מן הפלוגתאות ואף דחה חלק מן העילות. משכך, לטענתם, עומדת להם זכות ערעור. כמו כן, המערערים טוענים כי אף המשיבות עצמן, במסגרת הבקשות להארכת מועד לצורך הגשת הליך הערעור, לא העלו את טענותיהן באשר לסיווגו של ההליך, ומשכך הן מוש תקות מלטעון אותן כעת. המערערים גם מתנגדים לבקשה להארכת מועד של המשיבה 1 להגשת הליך הערעור שכנגד. לחלופין, מבקשים המערערים, למען הזהירות, הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור תחת ההליך שבנדון, ככל שבית המשפט יכריע כי אכן הדרך הנכונה להשגה על החלטת בית המשפט קמא היא על דרך של בקשת רשות ערעור כאמור.
2.
לאחר עיון בטענות הצדדים, ובכלל זה בתגובותיהן המשלימות של המשיבות (מיום 13.11.09 ומיום 7.12.09), נחה דעתי כי הדרך הנכונה לבירור ההליך הינה כבקשת רשות ערעור, כטענת המשיבים. אכן, שאלת סיווגו של הליך כערעור בזכות או ברשות בעניינים מסוג זה הינה פועל יוצא של השאלה אם ההחלטה המותקפת הינה "פסק-דין" או "החלטה אחרת". זאת, לא בהכרח על פי הכותרת שניתנה לה, אלא במובן המהותי. מהות זו אינה אלא תשובה לשאלה האם ההחלטה מסיימת את הדיון בעניינם של הצדדים ו"סוגרת את תיק המשפט", כאשר בחינתה של שאלה זו תיעשה לרוב באמצעות מבחן הסעד - האם בהחלטתו של בית המשפט קמא ניתן או נשלל סעד כלשהו (ראו: ע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ' חברת אליהו גרציאני פ"ד נד(2), 145 ). נוכח אמת מידה זו, הגעתי למסקנה כי בענייננו החלטת בית המשפט קמא לא סיימה את בירור עניינם של המבקשים, ועל כן מהווה היא "החלטה אחרת" ככל שהיא נוגעת אליהם. הדיון בתובענת המערערים פוצל. בשלב הראשון הוכרעה שאלת חבות המשיבות בפיצוי המערערים וכן שאלת גודלו של השטח המופקע. ההכרעה בסוגיית גובה הפיצוי – היא הסעד הסופי המתבקש בהליך זה – טרם הוכרעה. אשר על כן, החלטתו של בית המשפט קמא אינה אלא הכרעה בפלוגתא שבין הצדדים ואין היא עולה כדי סיום מלאכתו של בית המשפט (ראו: ח' בן נון הערעור האזרחי (2004) 149- 152). אשר על כן דין הבקשה למחיקת הערעור מתקבלת וממילא מתייתרת הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד על ידי המשיבה 1. יובהר, כי אין מקום לטענת המניעות (ההשתק) בכגון דא, שכן המדובר בשאלה של סמכות עניינית. כך בכלל וכך בפרט משעה שבבקשות ההארכה לא נדון עניין זה של סיווג ההליך לגופו.
3.
אשר לבקשתם החלופית של המערערים להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, הרי שנחה דעתי כי יש לקבלה, וזאת נוכח הסכמתה של המשיבה 1 לבקשות הארכה עד למועד בו הוגש ההליך לבסוף תוך שלילת טענה של הסמכות על הטעות בסיווג ההליך.
4.
אשר על כן, אני מאפשר למערערים להגיש בקשת רשות ערעור ערוכה כדין, תחת ההליך דנן בתוך 15 ימים מעת המצאת החלטתי זו. הפרש האגרה יושב למבקשים. כן יושב למבקשים סך 10,000 ₪ מכספי העירבון שהופקד בע"א 6855/09, בכפוף לבדיקת המזכירות כי אין מניעה לכך בדין. היתרה – בסך 20,000 ₪ תועבר לבקשת רשות הערעור שתפתח. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.
5.
החלטתי זו תצורף לבקשת רשות הערעור אשר תוגש על ידי המערערים, ככל שתוגש, ותתויק בתיק השופט.
ניתנה היום, ט"ז בשבט
תש"ע (31.1.2010).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם