ע"א 6866/11 גיל אייזנמן נ. נירו יהלומים ישראל (1987) בע"מ ואח'

לפניי בקשה לסילוק הערעור על-הסף. הערעור נסב על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שבו נדחתה בקשתו של המבקש לביטול פסק-בוררות (וכן על החלטות ביניים של בית המשפט המחוזי בגדרי ההליך). לטענת המשיבים דין הערעור להימחק על-הסף נוכח הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ה-1969 (להלן: חוק הבוררות ).

איני רואה צורך לחזור על ההלכות הברורות והמושרשות בעניין היקף פריסתו הרחב של סעיף 38 לחוק הבוררות (ראו, למשל, ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פ"ד נז(5) 933 (2003); בש"א 4936/06 ארוך נ' כלל פיננסים ניהול בע"מ (לא פורסם, 25.9.2006); רע"א 169/10 באבאזדה נ' באבאזדה (לא פורסם, 28.3.2010); בש"א 3960/11 בן שמן, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פישלר (טרם פורסם, 11.7.2011); ע"א 5936/11 בן עמי נ' ארלינגר (לא פורסם, 31.10.2011)).

לפי ההלכות הנזכרות לעיל, "... החלטה של בית משפט לפי חוק הבוררות, תהא זו החלטה שהיא 'פסק דין' או החלטה שהיא 'החלטה אחרת', ניתנת לערעור ברשות בלבד" (עניין ארוך הנ"ל). כמו-כן, נפסק כי סעיף 38 חל לא רק על החלטות בענייני בוררות המנויים במפורש בחוק הבוררות, אלא גם על "החלטות חיצוניות" שבמרכזן עומדים ענייני בוררות הכפופים להסדר המשפטי המהותי של חוק הבוררות (עניין גרוס הנ"ל). אכן, גם במקום שבו ההליך התברר לפי סדרי הדין הרגילים, יש לבחון אם קיימת זיקה עניינית בין ההחלטה הנדונה לבין מוסד הבוררות או ענייני בוררות, באופן המצדיק את החלתו של סעיף 38 לחוק (ראו עניין פישלר הנ"ל).

לאור האמור לעיל, לא יכול להיות ספק כי סעיף 38 חל במקרה זה, שהרי החלטת בית המשפט המחוזי נסבה על בקשה לביטול פסק-בוררות, וכל ההליך כולו קשור בקשר מהותי וישיר לענייני בוררות (ואין נפקא מינה, לצורך שאלת הסיווג, להשגותיו של המערער באשר לסדרי הדין שלפיהם התנהל ההליך בבית המשפט קמא). ברי אפוא כי היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות. ניסיונו של המערער לאבחן את המקרה ולהצדיק את ההליך שבו נקט – אינו משכנע כלל. מיותר לציין כי גם סברתו של המערער כי ההליך מגלה שאלות בעלות אופי משפטי וציבורי, אין בה כדי להשליך על סיווגו הנכון של ההליך, הנקבע בהתאם לסעיף 38 לחוק הבוררות.

הבקשה למחיקת הערעור על-הסף מתקבלת אפוא. יצוין כי המערער אינו עותר למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור, ומכל מקום אין בהחלטתי זו כדי למנוע ממנו להגיש בקשה כזו; אם תוגש בקשה להארכת מועד, היא תידון בהתאם לאמות המידה המקובלות, ואיני מביע בעניין זה כל עמדה. המערער יישא בשכר טרחת עורכי הדין של המשיבה 28 ושל המשיבים 27-1, בסכום של 3,000 ₪ לכל אחד מהם.