ע"א 6884/14 מחו'ל ג'סאן (נמחק) נ. כונס הנכסים והמפרק של בולוס גרניט ושיש

בבית המשפט העליון בירושלים

ע"א 6884/14 - ג'

בש"א 7612/14

לפני:

כבוד הרשמת ליאת בנמלך

המערערים:

1. מחו'ל ג'סאן

2. יעקב בולוס

3. נזאר בולוס

4.אדמות נצרת בע"מ

נ

ג

ד

המשיבים:

1.כונס הנכסים והמפרק של בולוס גרניט ושיש בע"מ

2.בית ספר עמואס לכתבי הקדוש

3.מנהל מקרקעי ישראל - נצרת

4.כונס הנכסים הרשמי

בקשות מטעם המערער 1 והמערערת 4 להארכת מועד ובקשה מטעם המשיב 1 למחיקת הערעור

פסק דין (בעניינם של המערערים 1 ו-4)

והחלטה (בעניינם של המערערים 2 ו-3)

הבקשות התלויות ועומדות בהלכים שבכותרת - בקשות מטעם המערער 1 והמערערת 4 להארכת מועד ובקשה מטעם המשיב 1 למחיקת הערעור - הועברו לטיפולי בשל חלופי גברי בלשכת הרשמים.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

1.ההליכים נסבים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.6.2014 בו התקבלה תביעה שהגיש המשיב 1 למתן סעד הצהרתי לפיו חוזה חכירה שנחתם בין מנהל מקרקעי ישראל, המשיב 3, לאדמות נצרת בע"מ, המערערת 4 (להלן: החברה ), בטל. כפועל יוצא של בטלות ההסכם נקבעה בטלותם גם של הסכמי חכירה שנחתמו בין החברה לבין המשיבה 2. בפסק הדין צוין כי תרופתה של המשיבה 2 הוא במישור היחסים שבינה לבין המערערת 4, ומהודעת הערעור עולה כי בעקבות פסק הדין הגישה המשיבה 2 תביעה נגד המערערים. עוד יצוין להשלמת התמונה כי המערערים - החברה ומנהליה ובעלי מניותיה - אשר היו הנתבעים 1-4 בהליך בבית המשפט קמא, לא הגישו כתבי טענות מטעמם ולא נטלו חלק בהליך.

הערעור הוגש מטעם המערערים ביום 19.10.2014. בפתח הודעת הערעור ציינו המערערים כי פסק הדין נמסר לחברה ביום 2.7.2014 ולמערערים 1-3 ביום 6.10.2014.

2.ביום 27.10.2014 הגישה החברה-המערערת 4 בקשה להארכת מועד בה ציינה כי הערעור מטעמה

הוגש באיחור, לטענתה איחור של שלושה ימים, אשר נבע מכך שבין המועדים 5.10.2014 עד 8.10.2014 חל חג הקורבן ועל כן משרד בא-כוח המערערים לא עבד באופן סדיר, וכי מיום 8.10.2014 עד יום 16.10.2014 חלה פגרת הסוכות ולא ניתן היה להגיש את ההליך, וזה הוגש מיד עם תום הפגרה.

המשיבים 2 ו-3 השאירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט, ואילו המשיב 1 וכן המשיב 4 (כונס הנכסים הרשמי) מתנגדים למתן הארכה, והמשיב 1 אף הוסיף והגיש בקשה למחיקת הערעור כולו, גם זה שהוגש בידי המערערים 1-3. לטענתו בניגוד לנטען בהודעת הערעור פסק הדין הומצא למערער 2 ביום 23.6.2014, למערער 1 ביום 26.6.2014, ולמערערת 4 ביום 1.7.2014, ועל כן הערעור הוגש באיחור על ידי כל אחד מהם. לעניין המערער 3 נטען כי פסק הדין נשלח אליו ביום 16.6.2014 אך על אישור המסירה נכתב "בלתי נדרש", וביום 15.8.2014 בוצעה הדבקה על דלת ביתו. לטענת המשיב 1 אמנם אם נמנה את הימים להגשת הערעור למן מועד ההדבקה הערעור הוגש במועדו, אך יש לומר כי המערער 3 התחמק מקבלת פסק הדין לידיו במפגיע ובנוסף היות והוא אחד מבעלי המניות של חברה המחזיקה במניות החברה המערערת 4, ניתן להניח כי ידע על פסק הדין.

במענה לכך הגישו המערערים תגובה וכן בקשה להארכת מועד להגשת הערעור מטעם המערער 1 (בש"א 7612/14). בתגובה נטען כי מעולם לא בוצעה המצאה כדין של פסק הדין לידי המערערים 2 ו-3: אישור המסירה הנחזה להיות אישור למסירת פסק הדין לידי המערער 2 (אישור מיום 23.6.2014) נמסר לכאורה ל"מיופה כוח" אך למעשה נשלח לכתובת בה אין הוא מתגורר ולא ידוע לו מי חתם על דבר הדואר; המערער 3 לא ידע על פסק הדין עד ליום 7.10.2014 ולא ידוע לו האם פסק הדין הודבק על דלתו (וגם אם כן - המועד להגשת הערעור לא חלף למן מועד ההדבקה). בבקשת הארכה שהוגשה בעניינו של המערער 1 נטען כי הוא אינו זוכר שקיבל את פסק הדין, אך כי מכל מקום ראוי ליתן לו ארכה להגשת הערעור בשים לב לכך שממילא תלוי ועומד ערעור המופנה כלפי פסק הדין.

דיון

3.בקשות הארכה ובקשת המחיקה הן שני צדדים של אותו מטבע, ולאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות ושקלתי בדבר החלטתי לדחות את בקשות הארכה מטעם המערערים 1 ו-4 ולקבל את הבקשה למחיקת הערעור בחלקה, כך שתתאפשר הגשת ערעור מטעם המערערים 2 ו-3 בלבד. ואלה נימוקיי:

המערערים 2 ו-3 הצליחו לעורר לפחות ספק לגבי המצאת פסק הדין לידיהם בפועל. במערכת "ניהול התיקים" סרוק אמנם אישור מסירה מיום 23.6.2014 למיופה כוח של המערער 2, אך לטענת המערער 2 - הנתמכת בתצהיר מטעמו - לא ידוע לו מי קיבל לידיו את פסק הדין וזה לא הובא בפועל לידיעתו, וחשוב מכך, על פי הטענה הכתובת אליה נשלח פסק הדין כלל אינה כתובת מגוריו (והוא ציין כי דירה שכתובתה דומה נמכרה על ידו עוד בשנת 2010).

לעניין המערער 3 אין חולק כי אישור המסירה של פסק הדין הושב לבית המשפט כ"לא נדרש", והמשיב 1 ציין כי לפי בירור שערך בוצעה מסירה בדרך של הדבקה ביום 15.8.2014. מבלי להכריע בטענות הצדדים בדבר תוקפה של אותה הדבקה, הרי שאם נמנה את הימים הנתונים להגשת הערעור למן מועד ההדבקה הוגש הערעור טרם חלוף המועד להגשתו. יצוין בהקשר זה כי לא ניתן לבסס את המועד הקובע אשר ממנו יש למנות את הימים להגשת הליך ערעורי על סברות והנחות (כפי שמבקש המשיב 1 לעשות עת טוען הוא כי ניתן להניח שהמערערים 2 ו-3 ידעו על פסק הדין סמוך למועד ההמצאה למערערת 4), ונדרשות נקודות זמן ברורות ומוכחות. כן אין בחומר שבפניי כדי להוכיח פוזיטיבית כי המערערים 2 ו-3 נהגו בעניין זה בחוסר תום לב, ואוסיף כי טענת המשיב 1 לפיה המערערים כלל לא יכולים להישמע בטענה כלשהי לגופם של דברים כיוון שלא התייצבו בהליך קמא או בשל מעמדם (שכן המערערים 1-3 לא היו צד להסכם החכירה) הינה טענה לגוף הערעור ואינה מצדיקה מחיקה מקדמית על הסף. אשר על כן איני מוצאת למחוק את הערעור מטעם המערערים 2 ו-3.

4.שונים הם פני הדברים בעניינם של המערערת 4 והמערער 1.

המערערת 4 - כאמור, שמונה ימים לאחר הגשת הערעור הגישה המערערת 4 בקשה להארכת מועד מטעמה (אשר התקבלה לרישום בתוך תיק הערעור). התנהלות זו תמוהה שכן אם לא עמדה למערערת 4 זכות ערעור, גם לפי שיטתה, לא ברור מדוע הוגש הערעור לכתחילה גם בשמה מבלי לבקש ארכה להגשת הערעור. מכל מקום, הטעמים המצוינים בבקשה שהוגשה בדיעבד אינם מצדיקים מתן ארכה.

המערערת 4 ציינה כאמור כי פסק הדין הומצא לבא-כוחה ביום 2.7.2014. ואולם על פי אישור המסירה המצוי במערכת "נט המשפט" פסק הדין הומצא לבא כוח המערערת 4 ביום 1.7.2014, ועל כן ובשים לב לפגרת הקיץ המועד האחרון להגשת ההליך חלף ביום 1.10.2014. הערעור הוגש כאמור בפועל ביום 19.10.2014, באיחור של כשבועיים וחצי. הטעם שסופק לאיחור זה הוא תחולתם של חגים - חג הקורבן וחג הסוכות. ואולם אין בקיומו של חג הקורבן, אשר על פי בדיקה חל השנה מיום 4.10.2014 (שלושה ימים לאחר המועד האחרון להגשת ההליך) ועד ליום 7.10.2014, כדי להצדיק את העובדה שההליך הערעורי על פסק הדין (שהומצא כזכור עוד ביום 1.7.2014), לא הוגש במועדו טרם החג. יצוין כי גם לו המועד האחרון להגשת ההליך היה חל במהלך חג הקורבן, כפי הנטען, הרי שאין בקיומו של החג משום נתון מפתיע ובלתי צפוי המצדיק כשלעצמו מתן ארכה, אלא מדובר בנתון אליו ניתן להיערך מראש (ראו בש"ם 4983/14 אנדלוסיה הנדסה ואדריכלות בע"מ נ' עיריית באקה אל-גרבייה , פסקה 7 (13.8.2014)). עוד יצוין כי גם לפי טענת בא-כוח המערערים משרדו לא שבת כליל במהלך חג הקורבן אלא אך עבד באופן "בלתי סדיר", ומכל מקום לא הובהר מדוע ההליך לא הוגש על ידי שליח או מי מטעמה של המערערת 4 עצמה. כמו כן, פגרת הסוכות החלה אמנם ביום 8.10.2014, אך גם בימי הפגרה (למעט יום שבת, היום הראשון של חג הסוכות ושמחת תורה) מזכירות בית המשפט פתוחה, ולא הובהר מדוע המתינה המערערת 4 שהות נוספת עד לאחר תום החג וסוף שבוע נוסף. נמצא אפוא כי המערערת 4 משליכה את כל יהבה על צירופם של חג הקורבן וחג הסוכות, אך הדבר אינו יכול לתרץ את המחדל שדבק בהתנהלותה.

בנסיבות אלו יש לקבוע כי המערערת 4 לא הוכיחה התקיימותם של טעמים מיוחדים המצדקים מתן ארכה.

האמור יפה במשנה תוקף בעניינו של המערער 1 . התנהלותו של המערער 1 תמוהה אף יותר שכן בהודעת הערעור צוין כי פסק הדין נמסר לו ביום 6.10.2014 ורק לאחר שהמשיב 1 הציג בבקשתו למחיקת הערעור אישור מסירה מיום 26.6.2014 הנושא את חתימתו האישית, הגיש את בקשת הארכה. בבקשה לא ניתן כל הסבר להתנהלות תמוהה זו או לאיחור בהגשת ההליך, פרט לכך שצוין כי המערער 1 אינו זוכר שקיבל את פסק הדין לידיו. נימוק כזה אינו יכול להצדיק מתן ארכה, ויוזכר כי האיחור בו הגיש המערער 1 את ההליך ממושך אף יותר מזה של המערערת 4.

5.עוד איני מוצאת לקבל את טענת המערערים 1 ו-4 לפיה יש ליתן להם ארכה להגשת ערעור מטעמם מחמת קיומו של הליך תלוי ועומד. מסקנה זו נתמכת הן בטעמים הנוגעים לתום ליבם של המערערים 1 ו-4 והן במהותם של דברים.

עמדתי לעיל על התנהלותם של המערערים 1 ו-4, אשר הגישו ערעור מטעמם למרות שהמועד להגשתו חלף לכל הדעות והגישו בקשת ארכה רק בדיעבד, ולגבי המערער 1 אף צוין בהודעת הערעור תאריך שגוי (וגם בעניינה של המערערת 4 יש אי דיוק אל מול אישור המסירה). בעל דין הנוהג כך מבלי שבפיו כל הסבר סביר להתנהלותו ולכך שההליך לא הוגש מטעמו במועד, אינו יכול לבקש "לקפוץ" על עגלת הערעור שהוגש בידי בעלי דין אחרים, ובענייננו - לנסות ולהנות מהספק שהתעורר כאמור ביחס למערערים 2 ו-3 - על מנת להאריך את המועד להגשת הערעור מטעמו.

במהות הדברים - מפסק הדין עולה כאמור כי המערערים לא התייצבו בהליך שהתנהל בערכאה קמא. עיון בהודעת הערעור מלמד כי לטענתם כתב התביעה לא הומצא למערערים 2 ו-3; לעניין המערער 1 צוין כי כתב התביעה לא הומצא לידיו "ככל שזכור לו"; ולא צוין דבר בעניין זה לגבי המערערת 4. מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי בשים לב לשוני בין המערערים בנקודה זו, כמו גם למעמדם השונה של המערערת 4 (שהינה כאמור חברה) ושל המערערים 1-3 (מנהלים ובעלי מניות), עשוי להיות שוני בטענות אותן ניתן יהיה לשמוע מפי כל אחד מהם (וראו גם החלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.12.2014 בבקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המערערים).

מכל הטעמים המפורטים לעיל בקשת המשיב 1 למחיקת הערעור מתקבלת בחלקה כך שהערעור יעמוד בתוקפו אך מטעם המערערים 2 ו-3 ואילו ערעורם של המערער 1 והמערערת 4 נמחק. בקשות המערערים 1 ו-4 להארכת מועד נדחות.

המערערים 2 ו-3 יגישו הודעת ערעור מתוקנת מטעמם, בתוך 14 ימים ממועד המצאת ההחלטה.

נוכח התוצאה אליה הגעתי ישאו המערערים 1 ו-4 בהוצאות המשיב 1 בסך של 2,000 ש"ח.

המזכירות תתייק את ההחלטה בתיקי השופטים.