ע"א 6892/16 ע"א 6892/16

1.שני הערעורים שבכותרת נסבים על החלטה אשר ניתנה בד בבד עם גזר דין בהליך פלילי, בה קיבל בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו באופן חלקי את בקשת המשיבה להורות על חילוט כספים מכוח סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: פקודת סדר הדין הפלילי ). בהחלטה זו דחה בית המשפט המחוזי את טענותיהם של שני טוענים לזכות בכספים - בנו ואחותו של הנאשם באותו הליך, ומכאן הערעורים שבכאן אשר הוגשו על ידם.

המערערים ביקשו להגיש ערעורים פליליים על החלטת החילוט, אולם מזכירות בית המשפט קיבלה את ההליכים לרישום כערעורים אזרחיים וחייבה את המערערים באגרה, וכן חויבו הם בהפקדת עירבון. משכך הגישו המערערים בקשה להורות על שינוי סיווג ההליכים לערעורים פליליים (וכפועל יוצא להשיב לידיהם את האגרה ולפטור אותם מהפקדת עירבון).

המשיבה מתנגדת לבקשה לשינוי סיווג ההליכים, וטוענת כי בדין התקבלו הם לרישום כערעורים אזרחיים.

2.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ושקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לשנות את סיווג ההליכים.

כפי שציינו הן המערערים והן המשיבה, פקודת סדר הדין הפלילי אינה מסדירה הגשת השגה על החלטה המורה על חילוט רכוש מכוח סעיף 39 לפקודה, על ידי צד שלישי הטוען לזכות ברכוש. עם זאת, וגם על כך אין חולק, נתונה לטוען לזכות ברכוש זכות ערעור על החלטה כאמור, השאלה היא איזה הליך עליו להגיש - ערעור אזרחי או פלילי.

לשאלה זו נדרש בית משפט זה מפורשות בפסק דין בע"פ 1982/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(3) 239 (1994), בו קבע כך:

"... גם למי שלא הואשם בעבירה (או הואשם וזוכה) נתונה זכות ערעור על החלטה בדבר חילוט.

כך, למשל, בעל החפץ, או הטוען לזכות אחרת בו, שביקש לבטל את צו החילוט ולא נענה, זכאי לערער על ההחלטה. לפנים נתעורר ספק בדבר קיומה של זכות ערעור כזאת והשאלה הושארה בצריך עיון (ראה: ע"פ 506/82 גלזן נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 409, דברי השופטת בן-פורת בעמ' 414). אך מאז הלכת חסן (בש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(1) 670) שוב אין יסוד לפקפק, כי מתדיין הנפגע מהחלטת בית המשפט בהליך בו לקח חלק זכאי לערער על ההחלטה הפוגעת בו; ואם אין זכות הערעור שלו מוסדרת בהוראות החיקוק שבגדרו קוים ההליך, נלמדת זכותו מן ההסדר הכללי שבחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. סוג הערעור שעל נפגע כזה להגישו מתחייב מאופי הסוגיה שהוכרעה בו, ולפחות במקרים בהם הכריע בית המשפט בשאלת זכותו האזרחית הנטענת של המבקש (כגון, שדחה את טענתו שהוא בעליו של החפץ), הדרך הנאותה לתקיפת ההחלטה היא בהגשתו של ערעור אזרחי (השווה דברי השופט בייסקי בע"פ 426/87 שוקרי נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1) 732, בעמ' 740; אך יוער, כי שם נדון צו שניתן לפי סעיף 36 לפקודה)" [ההדגשה הוספה] (עמ' 247 לפסק הדין).

הנה כי כן, בפסיקה נקבע כי טוען לזכות ברכוש שחולט מכוח סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי המעוניין להשיג על החלטת החילוט בה הוכרעה "שאלת זכותו האזרחית", נדרש להגיש ערעור אזרחי.

בענייננו טוענים שני המערערים כי חלק מן הכספים אשר חולטו בהחלטת בית המשפט המחוזי שייכים להם, והם ומשיגים על דחיית טענותיהם בעניין, ומכאן כי עליהם להשיג על ההחלטה בערעור אזרחי .

3.לאמור אוסיף כי כפי שציינה המשיבה בהוראות דין אחרות אשר מכוחן מוסמך בית המשפט לחלט רכוש בהליך פלילי נקבע מפורשות כי השגה של טוען לזכות ברכוש שחולט תעשה "בדרך שמערערים על החלטה בעניין אזרחי" (סעיף 36ה לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ), הוראה החלה גם על חילוט מכוח חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 בהתאם לסעיף 23 לחוק זה. כן ראו סעיף 30 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003. ליישומן של הוראות אלו ראו למשל: בש"פ 515/16 פלוני נ' מדינת ישראל (8.3.2016); ע"פ 7376/02, ע"א 7338/02 כהן נ' מדינת ישראל

(9.6.2003); ע"פ 8755/12 סבן נ' מדינת ישראל (31.12.2012)).

הוראות אלו אמנם אינן חלות ישירות בענייננו שכן החילוט לא נעשה מכוח אותם דברי חקיקה. אולם דומני כי ראוי לפרש את הוראות הדין אשר עניינן חילוט בהליך פלילי באופן הרמוני ואחיד - שהרי תכליותיהן של אותן הוראות זהות הן - ועל כן יש באותן הוראות כדי לתמוך במסקנה כי גם השגתו של טוען לזכות ברכוש אשר חולט מכוח סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי תוגש בדרך דומה לזו הקבועה באותן הוראות דין, דהיינו הגשת ערעור אזרחי (לקריאה הרמונית דומה ביחס לחילוט מכוח סעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים ראו בש"פ 4852/14 מורגנשטרן נ' מדינת ישראל

(6.8.2014), ובמאמר מוסגר אציין כי נראה שבהחלטה זו יש כדי ליתן מענה להפנייתם של המערערים לבש"פ 7440/05 פלוני נ' מדינת ישראל (29.12.2005)).

מסקנתי היא אפוא יש להותיר את סיווג ההליכים על כנם.

יחד עם זאת, נכון יהיה לטעמי שהערעורים של הטוענים לזכות יידונו בידי אותו מותב אשר ידון בערעור הפלילי שהגיש הנאשם ובאותו מועד (וגם בעניין זה ניתן ללמוד מהוראת סעיף 36ה סיפה לפקודת הסמים המסוכנים), והדבר מוסכם גם על המשיבה.

4.נוכח מסקנה זו על המערערים להפקיד עירבון. עם זאת, לטעמי סכום העירבון אותו קבעה המזכירה הראשית גבוה יתר על המידה, ואינו נותן משקל למהות ההליכים ולאופיים (ראו בש"פ 515/16 לעיל, פסקה 3).

בנסיבות העניין יועמד העירבון בכל אחד מן ההליכים על סך של 6,000 ש"ח. עירבון בשיעור זה יופקד עד ליום 18.6.2017.

כאמור הערעורים יידנו בידי אותו מותב ובאותו מועד בו יידון ערעורו של הנאשם בהליך הפלילי (ע"פ 6820/16) - 10.7.2017.

המערערים בכל אחד מן ההליכים יגישו עקרי טיעון בהיקף של עד חמישה עמודים עד ליום 18.6.2017.

המשיבה תגיש עיקרי טיעון מאוחדים בשני הערעורים בהיקף של עד עשרה עמודים עד ליום 2.7.2017.

עיקרי הטיעון יוגשו ברווח כפול, בגופן David , בגודל 12 ובמרווח "רגיל" בין האותיות. הצדדים רשאים להגיש עם עיקרי הטיעון תיק מוצגים. עיקרי הטיעון ותיק המוצגים יומצאו לצד שכנגד בד בבד עם הגשתם לבית המשפט.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים באמצעות הפקסימיליה ותתייקה בתיקי השופטים.