ע"א 7012/21פרידמן אבנר נ. י. בהרי יזמות והנדסה בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ח' קיציס ) בת"א 34851-09-18 מיום 29.6.2021, שבמסגרתו הורה בית המשפט על פירוק השיתוף בין הצדדים בדרך של מכירת זכויות.

רקע ותמצית העובדות הצריכות לעניין

1.

עניינה של הבקשה שלפנינו במחלוקת בנוגע למקרקעין הידועים כחלקות 228, 229, 230 ו-251 בגוש 6455 בהוד השרון (להלן: המקרקעין ). הצדדים לבקשה הם בעלי הזכויות במקרקעין (המבקשים נמנים עם בעלי הזכויות בחלקה 228, שבשטחה בנוי בית משותף). ביום 14.7.2004 פורסמה למתן תוקף תוכנית מפורטת הר/13/19/1000, המורה על איחוד וחלוקה ללא הסכמת בעלים, בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: התכנית ). בתוכנית נקבע, כי זכויותיהם של הצדדים בחלקות יאוחדו למגרש תכנוני אחד (להלן: המגרש ), שייעודו מסחר ועסקים. עוד נקבע, כי הזכויות במגרש יוקצו לבעלי המקרקעין בהתאם לטבלת איזון, וכי בשטחו ניתן יהיה להקים בניין בן 22 קומות. כמו כן, בתוכנית נקבעו הוראות לעניין הפקעת שטחים לצורכי ציבור עבור המשיבה 22, עיריית הוד השרון.

2.

בשנת 2012, לאחר שלא עלה בידיהם של בעלי הזכויות במקרקעין לשתף פעולה במטרה לקדם את התוכנית, הגישה המשיבה 1 תביעה לפירוק שיתוף לבית משפט השלום. ביום 29.5.2017, בית המשפט הורה על פירוק השיתוף בדרך של מכירת הזכויות למרבה במחיר. המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 1.11.2017, נקבע בהסכמת הצדדים, כי הסמכות להורות על פירוק שיתוף בקרקע שטרם נרשמה, נתונה לבית המשפט המחוזי. נקבע אפוא כי פסק דינו של בית משפט השלום בטל, ונשמרת זכותם של הצדדים להגיש את התביעה מחדש, לערכאה המוסמכת. בהמשך לכך, הגישה המשיבה 1 את תביעתה בשנית, לבית המשפט המחוזי.

3.

בפסק דינו מיום 29.6.2021, בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה, והורה על פירוק השיתוף, על ידי מכירת הזכויות במקרקעין למרבה במחיר. בית המשפט מצא, כי אין באפשרותם של הצדדים להוציא לפועל את התוכנית, ולכן אין אלא להורות על פירוק השיתוף בדרך של מכירת הזכויות. בית המשפט נתן דעתו לכך שרוב ניכר מבעלי הזכויות תומכים בפירוק השיתוף ומיעוטם בלבד מתנגדים למהלך; להיעדר שיתוף הפעולה מצד חלק מבעלי הזכויות, ולהתרשמותו כי פעלו כדי לעכב את ביצוע התוכנית אף שנים רבות לאחר שאושרה; למשך הזמן שחלף מאז פרסום התוכנית; ולחשיבותה עבור תושבי הוד השרון. לנוכח כל זאת, נקבע כי יש להביא לניתוק הקשר שנכפה על בעלי הזכויות.

4.

בפסק דינו, בית המשפט המחוזי הורה על מינוי המשיב 2 (להלן: כונס הנכסים ), ככונס נכסים למכירת הזכויות במקרקעין. בית המשפט קבע, כי כונס הנכסים יפנה לבעלי הזכויות בחלקה 228, ובהם המבקשים, ויברר אם ברצונם להמשיך בפעילותם במקרקעין לעת הזו ולקבל את התמורה בעד זכויותיהם אך במועד הפינוי. זאת, לנוכח הוראות סעיף 18 לתוכנית, הקובעות כי זו תבוצע בשני שלבים, כך שבשלב השני בלבד ייהרסו המבנים שבחלקות 228 ו-251.

5.

ביום 20.10.2021, המבקשים הגישו לבית משפט זה ערעור על פסק הדין, וביום 16.11.2021, כחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין, הוגשה הבקשה שלפניי. בהחלטתי מאותו היום, הוריתי על מתן צו ארעי זמני לעיכוב ביצוע פסק הדין.

6.

אציין כי כונס הנכסים והמשיבות 23-22 הגישו בקשה למחיקת הבקשה לעיכוב ביצוע בטענה כי זו לא הומצאה להם על ידי המבקשים, בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). בהחלטותיי שניתנו בימים 23.11.2021 ו-28.11.2021, הוריתי למבקשים להמציא את הבקשה למשיבים הנ"ל.

טענות הצדדים

7.

המבקשים טענו כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לעבר קבלת הבקשה. באשר למאזן הנוחות, נטען כי אם תידחה הבקשה ולבסוף יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, שכן זכויותיהם של המבקשים במקרקעין תימכרנה לצדדים שלישיים. כתוצאה מכך, יאבדו המבקשים את דמי השכירות שהם מקבלים כיום, המהווים לטענתם את מקור פרנסתם הראשי. באשר לסיכויי הערעור נטען כי אלה גבוהים לנוכח טעויות שנפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובין היתר, כי בית המשפט התערב בהוראות התוכנית וסטה מהן שלא בהתאם לתכליתה.

8.

המשיבים הגישו, ברובם, את תגובותיהם לבקשה, ובהן טענו כי דינה להידחות. נטען, כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפורט ומנומק, והמבקשים שבים ומעלים טענות שכבר נדונו בערכאות שונות, עוד מאז אישור התוכנית בשנת 2004. לעניין מאזן הנוחות, נטען כי זה אינו נוטה לטובת המבקשים, בין היתר, שכן פסק הדין מאפשר למבקשים להמשיך ולקבל דמי שכירות לעת הזו גם אם זכויותיהם במקרקעין תימכרנה; וכי מדובר בנכס המשמש להשקעה ולא למגורים כך שהנזק שייגרם למבקשים אם לא יינתן עיכוב ביצוע ובסופו של דבר יתקבל הערעור, ניתן לפיצוי כספי. מנגד, נטען כי עיכוב ביצוע פסק הדין יפגע לא רק בבעלי הזכויות במקרקעין המעוניינים בפירוק השיתוף, כי אם גם באינטרס הציבורי. זאת, מאחר שעיכוב הליכי פירוק השיתוף, על רקע היעדר הסכמות בין בעלי הזכויות, יביא לעיכוב נוסף בהוצאת התוכנית לפועל, באופן שיעכב את פיתוחם של שטחים ציבוריים ושל פרויקטים תחבורתיים, שיש בהם כדי להביא לרווחת כלל הציבור. בהקשר זה נטען, כי התנגדותם של המבקשים לפירוק השיתוף היא דווקנית, ומדובר בניסיון נוסף מצדם להארכת ההליכים.

9.

עוד טענו המשיבים, כי הבקשה הוגשה בשיהוי. נטען כי מאז מתן פסק הדין ועד להגשת הבקשה, חלפו כחמישה חודשים, במהלכם פעל כונס הנכסים בהתאם לפסק הדין, ובין היתר, בדק את הסוגיות הרלוונטיות למכירת הזכויות והגיש דו"חות בנוגע לבדיקות שערך, קיים התייעצויות עם גורמים בוועדה המקומית לתכנון ובנייה בהוד השרון, פרסם מכרז למכירת הזכויות במקרקעין וקיבל פניות מצד מתעניינים. נטען, כי אילו המבקשים היו מגישים את בקשתם בשלב מוקדם יותר, היו נמנעות ההוצאות המיותרות של התהליך כמו גם של צדדים שלישיים שהחלו בבדיקה לגבי רכישת הזכויות במקרקעין, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא היא, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי).

על המבקש עיכוב ביצוע מוטל הנטל להראות כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לעבר קבלת הבקשה. ההלכות הנוגעות ל"מקבילית הכוחות" הנוהגת בבקשות לעיכוב ביצוע ידועות, ולא מצאתי להרחיב עליהן כאן (וראו, לדוגמה, ע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח נ' לשכת סוכני ביטוח , בפסקה 6 (8.6.2016)).

11.

איני רואה להידרש לסיכויי הערעור, אך אציין כי לאחר שנים שבהן לא השכילו הצדדים לשתף פעולה על מנת למכסם את זכויותיהם במקרקעין, דומה כי לפני המבקשים ניצבת משוכה גבוהה. באשר למאזן הנוחות, למרות טענותיהם של המבקשים, לא מצאתי כי זה בהכרח נוטה לטובתם. אמנם, דחיית הבקשה תביא למכירת זכויותיהם במקרקעין, אך המבקשים רשאים להמשיך בפעילותם במקרקעין לעת הזו, כך שימשיכו לקבל את דמי השכירות עד למועד הריסת הנכס. זאת ועוד. גם אם יתקבל הערעור, הנזק שעשוי להיגרם בעקבות הפינוי ניתן יהיה לפיצוי כספי, בהינתן העובדה כי מדובר במקרקעין המשמשים לצרכי השקעה, ולא בבית מגוריהם של המבקשים (וראו, לדוגמה, ע"א 5310/21 מוקסקס נ' זרעיני , בפסקה 17 והאסמכתאות שם (9.9.2021); ע"א 1911/21 בתי המלון הערביים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים , בפסקה 12 והאסמכתאות שם (22.4.2021)). מנגד, ניצבת הזכות של יתר בעלי הזכויות, לחלץ עצמם מהשיתוף שנכפה עליהם בגדרי התוכנית, לאחר כעשור שבמהלכו התנהלו הליכים בנושא ללא הועיל. כמו כן, יש לתת את הדעת לאינטרס הציבורי בפירוק השיתוף כדי לאפשר את קידום התוכנית, שפורסמה למתן תוקף לפני כמעט שני עשורים, ונועדה לשיפור רווחת הציבור ( שם , בפסקה 12).

12.

לדברים אלה, יש להוסיף את השיהוי בהגשת הבקשה, כחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין, וכחודש לאחר הגשת הודעת הערעור. במהלך תקופה זו פעל כונס הנכסים על-פי הוראות פסק הדין, ואילו היו המבקשים מגישים את בקשתם קודם, היו נחסכות לפחות חלק מהוצאות ההליך. גם מטעם זה, דין הבקשה להידחות (ראו ע"א 4519/19 ויליאם נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה , בפסקה 31 (26.6.2020)).

13.

בשולי הדברים אציין, כי אילו נעתרתי לבקשה, הייתי מתנה את עיכוב הביצוע בהפקדה של סכום נכבד ביותר להבטחת נזקי המשיבים.

14.

סוף דבר, שהבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים שהגישו תגובותיהם לבקשה בסך 2,500

₪ לכל תגובה שהוגשה (סה"כ – 10,000 ₪): המשיבה 1 והמשיבות 20-13; המשיב 2 (כונס הנכסים); המשיבות 8-5; והמשיבות 23-22.