ע"א 7024/11 יחיאל דרנס קורן ושות' נ. מגדלי בארי -שלמה המלך בע"מ

1.

שני ההליכים שבכותרת נסבים על אותו פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת י' שבח). פסק-הדין ניתן בתביעה כספית שהגישה המערערת בע"א 7024/11 (להלן: המערערת ) כנגד המשיבה בע"א 7024/11 (היא המערערת בע"א 7041/11; להלן: המשיבה ). עניינה של התביעה – תשלום שכר-טרחת עורך-דין בגין שירות משפטי שהעניקה המערערת למשיבה. בית המשפט המחוזי חייב בסופו של יום את המשיבה לשלם סכום-כסף למערערת – הכול כמפורט בפסק-הדין.

המערערת השיגה בערעורה (ע"א 7024/11) על עניין אחד והוא – הימנעותו של בית המשפט המחוזי מלהוסיף מס-ערך-מוסף לשכר הטרחה שנפסק. המשיבה מצדה הלינה בערעורה (ע"א 7041/11) על עצם קבלת תביעתה של המערערת, ועל שורה של קביעות בפסק-הדין.

2.

ביום 27.10.2011 הגישה המערערת שתי בקשות חלופיות: האחת , לתיקון הודעת הערעור מטעמה (ע"א 7024/11) באופן שתכלול השגה נוספת על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי; ו האחרת , בקשה להארכת מועד להגשת הודעת ערעור שכנגד בגדרי ע"א 7041/11, זאת למקרה שלא תתקבל הבקשה לתיקון הודעת הערעור. מעיון בהודעת הערעור המתוקנת עצמה עולה כי המערערת חפצה להוסיף השגה אחת-נוספת (מעבר להשגה בעניין המע"מ), בעניין שיעור החיסכון עקב ביטול ההתקשרות בין הצדדים (חסכון שנוכה מהתשלום למערערת).

המשיבה מתנגדת לשתי הבקשות, אך לאחר עיון באתי למסקנה כי דין הבקשה לתיקון הודעת הערעור להתקבל.

3.

לפי הוראת תקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), כתב ערעור ניתן לתיקון "בכל עת שתיראה לבית המשפט". במקום שבו הוגשה הבקשה בשלב מוקדם של ההליך – לפני הגשת סיכומים וקיום דיון בערעור לגופו – נבחנת הבקשה לתיקון כתב הערעור באופן ליבראלי יחסית, זאת לאור חשיבותה של זכות הטיעון והשאיפה להניח לפני ערכאת הערעור את מכלול השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. יובהר, כי סמכות התיקון "אינה מוגבלת לעניינים מסוימים והיא משתרעת על תיקון נימוק קיים, על הוספת נימוק, על תיקון או הוספת פריט סעד או כל תיקון דרוש אחר" – ובלבד שאין בתיקון משום חריגה מן המסגרת שנתחמה בערכאה המבררת, ואין בו כדי להסב לצד שכנגד עינוי-דין או לעכב את הטיפול בערעור (ע"א 7019/97 סופר נ' סופר , פ"ד נג(5) 187, 190 (1999)). בענייננו, הבקשה הוגשה בשלב התחלתי של ההליך, כחודש לאחר הגשת הערעור, ובטרם שניתן צו לסיכומים.

4.

עם זאת, המשיבה מתנגדת לתיקון המבוקש והיא גורסת כי התנהלותה של המערערת נגועה בחוסר תום-לב דיוני. כל כך למה? משום שקודם להגשת הבקשה, כך נטען, פנתה המערערת למשיבה והציעה וויתור הדדי על הגשת ערעורים, אך ציינה כי אם בכל זאת יוגש ערעור מטעם המשיבה – תישקל הרחבה של חזית הערעור מטעם המערערת. המשיבה סבורה כי מדובר ב"איום", וכי האיום אכן התממש – בדמות הגשת הבקשה שלפניי (לאחר שהמשיבה בחרה להגיש את ע"א 7041/11 ).

אולם, אין לשכוח כי הדין מכיר באפשרות של בעל-דין לוותר על ערעור מטעמו בכפוף לכך שהצד שכנגד לא יפתח חזית ערעורית מצדו; הכרה זו באה לידי ביטוי במוסד הערעור שכנגד:

בעצם האפשרות להגיש ערעור שכנגד מוענקת פריבילגיה למי שיכול היה לערער בערעור ראשי ולא עשה כן, לחרוג מפרקי הזמן הקצובים לו להגיש ערעור רגיל, ופריבילגיה זו מהווה גם כעין שוט כלפי הצד שכנגד החפץ בהגשת ערעור ראשי מצידו (בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א., פ"ד מה(1) 256, 263 (1990)).

אכן, הליך הערעור שכנגד (תקנה 434 לתקנות) מושתת על הרעיון שלפיו יש לאפשר לבעל-דין "לשבת על הגדר". הליך זה יוצא מתוך הנחה כי לעתים בעל-דין מחזיק באמתחתו השגות על פסק-הדין של הערכאה הקודמת, אך מוכן להשלים עם פסק-הדין ולהימנע מהתדיינות נוספת בערכאת הערעור – ובלבד שגם הצד השני לא יערער (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 842 (מהדורה שביעית, בעריכת שלמה לוין, 1995)). מנגנון דיוני זה מגשים מטרות אחדות: ראשית , מבחינתו של בעל-הדין המוכן להשלים עם ההחלטה, הדין מעודד אותו לעשות כן ולהימנע מהגשת ערעור, תוך מתן ערובה כי אם יוגש ערעור מטעם היריב, תעמוד לו האפשרות להגיש ערעור שכנגד. שנית , מבחינתו של בעל-הדין האחֵר, חשֹיפתו ל"איום" הדיוני של הגשת ערעור שכנגד מהווה "מעין שוט" (ראו גם ע"א 807/08 שקמים בינוי ופיתוח בע"מ נ' שמאי , פס' 9 (טרם פורסם, 23.4.2009)).

5.

בענייננו, המערערת אמנם הגישה ערעור מטעמה עוד לפני שהמשיבה עשתה כן, אולם עובדה זו כשלעצמה אינה שוללת מן המערערת את הזכות הדיונית להגיש ערעור שכנגד בגדרי ע"א 7041/11, ובדרך זו להביא לפני בית המשפט טענות נוספות שלא הועלו בע"א 7024/11 (ובלבד כמובן שמתקיימת זיקה מספקת בין הערעור שכנגד לבין המסגרת העניינית שהותוותה בערעור העיקרי מטעם המשיבה; בענייננו המשיבה אינה טוענת כי התיקון המבוקש חרג מן העניינים שאפשר היה לכלול בהודעת ערעור שכנגד). כלומר, בהתאם להוראות הדין המערערת הייתה רשאית להגיש ערעור שכנגד, והיא אכן הגישה – בתוך המועד הקצוב בדין – בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד, זאת למקרה שתידחה הבקשה לתיקון הודעת הערעור. עם זאת, המערערת סברה כי שיקולי יעילות דיונית מצדדים בחלופה של תיקון הודעת הערעור – ובעניין זה דעתי כדעתה. כלומר, אם ממילא המערערת רשאית להגיש ערעור שכנגד ולהעלות במסגרתו את הטיעון הנוסף – והיא אכן רשאית לעשות זאת – אזי עדיף כי טענותיה ירוכזו כולם בגדרי הערעור התלוי ועומד מטעמה.

6.

לבסוף אציין כי אין לקבל את טענתה של המשיבה (ראו בעיקר סעיף 17.7 לתגובה) בדבר פגיעה חמורה בזכויות הדיוניות שלה, ובוודאי אין כל ממש בטענתה כי היא "לא תוכל ליתן עמדתה ביחס לאותם נימוקים וסעדים להם טענה המבקשת באיחור". זכות הטיעון של בעלי-הדין לגבי כלל הנושאים המועלים בערעורים שבכותרת שמורה להם, וצו הסיכומים שיינתן יסלול את מתווה הדיון. מכל מקום, נוכח בקשתה החלופית של המשיבה ומטעמים של איזון דיוני, אני מאפשר למשיבה – אם תחפוץ בכך – להגיש תוך 10 ימים בקשה לתיקון הודעת הערעור מטעמה, ויש להניח כי המערערת לא תתנגד לתיקון כזה.

סוף דבר: אני נעתר לבקשת המערערת לתקן את ע"א 7024/11 . המערערת תגיש תוך 5 ימים שלושה עותקים מקוריים של הודעת הערעור המתוקנת, והמזכירות תתייקם בתיקי השופטים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בגין הבקשה שלפניי.