פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
7051/09 - ו'
בפני:
כבוד הרשם גיא שני
המערערים:
1. אריה אלפסי
2. יפה אלפסי
נ ג ד
המשיבים:
1. משה שרון
2. אווה שרון
בקשה להוצאת מוצגים
החלטה
לפניי בקשה מטעם המערערים להורות על הוצאת מוצגים מתיק המוצגים של המשיבים, ועל מחיקת סעיפים מסיכומיהם. המוצגים שבהם מדובר הם כתבי בי-דין שהוגשו בהליך אחר המתנהל בין הצדדים (ת"א 1808/08), והחלטות שניתנו בהליך אחרון-זה. לטענת המערערים, מוצגים אלה לא הוצגו לפני הערכאה הקודמת ועל-כן יש לסלקם מן התיק. המשיבים סבורים כי דין הבקשה להידחות.
אמות-המידה לאפיון המוצגים שניתן לכלול בתיק המוצגים המוגש בערעור קבועות בדין (ראו תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; להלן: התקנות ), והפסיקה חזרה והבהירה סוגיה זו בהחלטות רבות (ראו למשל ב"ש 153/06 צביח נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 345 (1986)). הכלל המרכזי הוא כי לגבי מסמכים הבאים להוכיח עניין שבעובדה (להבדיל מאסמכתאות משפטיות שנועדו לתמוך בטענה נורמטיבית), רשאי בעל דין לצרפם לתיק המוצגים רק אם אלה התקבלו כדין כראיה בערכאה הדיונית, או לחילופין התקבלו כראיה על-פי החלטה המתירה הגשת ראיות נוספות בערעור. ודוק: על-פי תקנה 457 לתקנות, בעל-דין בערעור אינו רשאי להציג ראיות נוספות שלא הוגשו והתקבלו על-ידי הערכאה הדיונית, אלא אם הדבר הותר במפורש על-ידי ערכאת הערעור. לפי הנחיה 7(ב) להנחיות נשיאת בית-המשפט העליון (מיום 1.11.2010), "לא תהיה בסיכומים בכתב התייחסות לראיה שהגשתה התבקשה ולא ניתן יהיה לצרפה לתיק המוצגים" (ראו לאחרונה ע"א 8320/09 אלחדד נ' שמיר (לא פורסם, 13.12.2010)).
עיון בתגובת המשיבים מלמד כי הם-עצמם אינם חולקים על כך שמדובר במסמכים שלא נתקבלו כראיה בערכאה הדיונית. עם זאת, לשיטתם יש לדחות את בקשת-המערערים על-יסוד עקרונות כלליים של השתק, מניעות והתנהגות דיונית שלא בתום-לב. עמדת המשיבים בעניין זה נסמכת על עובדה מרכזית אחת והיא ש המערערים עצמם צירפו לתיק מוצגיהם כתב תביעה שהוגש על-ידם בהליך האחר המתנהל בין הצדדים (ת"א 1808/08), והתייחסו אליו בסיכומיהם. המשיבים תמהים, כיצד-זה שהמערערים התירו לעצמם לצרף מסמך זה, ובה-בעת מתנגדים-הם בתוקף לצירוף מסמכים אחרים מאותו הליך שיש בהם כדי להשלים את התמונה המונחת לפני בית משפט זה.
תמיהה זו – יש לה מקום. המערערים אכן נקטו בדרך דיונית מוקשית בכך שהגישו – "למען הגילוי הנאות" כלשונם – את כתב התביעה מטעמם בת"א 1808/08, אך ביקשו להורות על סילוק כתב ההגנה ובקשה נוספת שהוגשו בת"א 1808/08, וכן החלטות שניתנו על-ידי בית משפט השלום באותו הליך. מסמכים אלה כולם נוצרו לאחר פסק-הדין נשוא הערעור, וממילא לא הוצגו לפני בית המשפט קמא. לפיכך, ומשלא אושרה הגשתם על-פי החלטה מפורשת של בית משפט זה, לא היו רשאים הצדדים – מכאן ומכאן – לצרפם לתיקי המוצגים. אין כל סיבה מבוררת להבחין בהקשר זה בין המערערים לבין המשיבים.
בהקשר זה יצוין כי יש לדחות את טענת המערערים שלפיה צירוף כתב התביעה לתיק מוצגיהם "הוכשר" בשל כך שמסמך זה הוגש עוד קודם לכן במסגרת בקשה להארכת מועד מטעמם (בש"א 7539/08). ראשית , בניגוד לטענת המערערים, מסמך זה אינו מצוי "ממילא" בתיק בית המשפט בערעור, שהרי תיק בש"א 7539/08 שוכן על מדפי הארכיב ואינו חלק מתיק הערעור; שנית , החלטת כבוד הרשמת ג' לוין מיום 17.12.2008 בע"א 4085/07, שעליה מסתמכים המערערים, מתייחסת למצב דברים שונה. שלא כבענייננו, שם דובר במסמכים שצורפו לתיק המוצגים של המשיבה , לאחר שהוגשו במסגרת הליך ביניים שיזמו המערערים . על רקע זה, וכיוון שהמוצגים ממילא נמצאו בתיק בית המשפט, קבעה כבוד הרשמת לוין: "איני רואה טעם להורות על הוצאתם מתיק המוצגים של המשיבה, כאשר המערערים עצמם הביאו אותם לידיעת בית המשפט". בענייננו, אלה הם המערערים אשר מבקשים להיבנות מצירוף המסמך על-ידם במסגרת הליך קודם של בקשה להארכת מועד.
הנה כי-כן, דין אחד לשני הצדדים, ו"גילוי נאות" חייב להיעשות על-פי הוראות הדין (לענייננו, בעיקר – תקנות 437 ו- 457 לתקנות).
לאור המקובץ, ובנסיבות העניין, מצאתי לנכון להורות כדלקמן:
א.
שני הצדדים יגישו סיכומים מתוקנים ותיק מוצגים מתוקן, וזאת בתוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. מתיקי המוצגים יוסרו מסמכים שלא התקבלו כראיה בערכאה הדיונית, ומן הסיכומים תושמטנה טענות המתייחסות למסמכים אלה.
ב.
ככל שמי מהצדדים יחפוץ להגיש בקשה להגשת ראיות נוספות, יעשה כן תוך המועד האמור, בהתאם להוראות הדין ולהנחיות הנשיאה.
ג.
לאחר הגשת הסיכומים המתוקנים ותיקי המוצגים המתוקנים, יוחזרו לבעלי-הדין הסיכומים ותיקי המוצגים הקיימים בתיק.
ד.
אין צו להוצאות בגין ההליך שלפניי.
ה.
החלטה זו תתויק בתיקי השופטים.
ו.
החלטה זו תומצא לצדדים ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, י' באדר א'
תשע"א (14.2.2011).
גיא שני
ר ש ם