ע"א 7691/13 דוד כרמלי נ. מנהל מקרקעי ישראל

לפניי בקשה מטעם המערער כי אורה על הוצאתם של חמישה מוצגים מתוך תיק המוצגים של המשיבה, וכן כי אורה על מחיקת סעיפים מסיכומיה המתייחסים למוצגים אלה. המוצגים בהם מדובר הינם שני קטעים מתוך תשריטי תכניות; בקשת ביניים אשר הוגשה בהליך אחר בין הצדדים; דו"ח פיקוח אשר הוכן לאחר מתן פסק הדין מושא הערעור; ותצלום אוויר של המקרקעין מושא המחלוקת. המשיבה מתנגדת לבקשה, אם כי ביחס לשני המוצגים האחרונים מותירה היא את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. לחלופין, וככל שתתקבל בקשת המערער, עותרת המשיבה לכך שאורה גם על הוצאת שניים ממוצגי המערער ועל תיקון סיכומיו בהתאם.

כידוע, הכלל הוא כי בתיק המוצגים המוגש לערכאת הערעור רשאי בעל דין לכלול "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות" (תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). לעניין זה נפסק, כי מדובר אך ורק במסמכים אשר התקבלו כדין כראיה בערכאה הדיונית (ראו ב"ש 153/86 צביח נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 345 (1986)). ודוק: בהתאם לתקנה 457 לתקנות האמורות, בעל דין אינו רשאי להביא ראיות נוספות (אשר לא הוגשו והתקבלו על ידי הערכאה הדיונית) אלא אם הדבר הותר במפורש על ידי ערכאת הערעור.

בענייננו, אין מחלוקת כי המוצגים אשר צורפו על ידי המשיבה לא הוגשו והתקבלו כראיה על ידי הערכאה הדיונית. חרף עובדה זו טוענת המשיבה, כי ראוי לדחות את הבקשה בשל התנהלותו הדיונית של המערער, אשר צרף אף הוא מוצגים שלא הוגשו כראיה לבית המשפט המחוזי (שאחד מהם דומה למוצג אשר מתבקשת הוצאתו מתיק המוצגים של המשיבה). אף שתמיהה זו אינה נטולת יסוד, הרי שבנסיבות העניין איני סבור כי יש בכוחה "להכשיר" ראיות אשר הוגשו על ידי המשיבה בניגוד לסדרי הדין. תחת זאת, התוצאה הראויה הינה הוצאת כלל המוצגים אשר מתבקשת הוצאתם ואשר הוגשו שלא בהתאם לסדרי הדין, וזאת ללא הבחנה בין הצדדים (ראו והשוו, ע"א 7051/09 אלפסי נ' שרון (14.2.2011)).

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי המוצגים לא צורפו על ידה לתכלית ראייתית, ועל כן לא חלות עליהם המגבלות הנוגעות להגשת ראיות נוספות בערעור. אין בידי לקבל טענה זו. מהקשרם של דברים עולה בבירור, כי הצירוף נעשה לתכלית ראייתית מובהקת, שעניינה בין היתר בזיהוי המקרקעין מושא המחלוקת, ובהוכחת הטענות אשר הועלו על ידי המערער בהליכים קודמים ביחס למקרקעין אלו. זאת ועוד, למצער ביחס לחלק מן המוצגים, התכלית ההוכחתית עולה מניה וביה מעצם טבעם. לא למותר להזכיר, כי המשיבה עצמה בחרה לכלול את המוצגים המדוברים ב תיק המוצגים מטעמה.

לעניין שניים מן המוצגים (המסומנים ג' ו-ד') טוענת המשיבה, כי מדובר בתשריטים המהווים "דין" ומתפרסמים ברשומות, ועל כן חלים עליהם הכללים הנוגעים לאסמכתאות משפטיות (ולא אלה הנוגעים לראיות). איני נדרש להביע עמדה ביחס לטענה האמורה (ראו והשוו, עע"ם 3512/06 הרשקו נ' עירית אשדוד (1.2.2007); עע"מ 7926/06 אדרי-אל ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון (14.2.2007), פיסקה 4). זאת, מאחר שעל גבי התשריטים שצורפו הוסיפה המשיבה סימונים מסוימים אשר נועדו לתכלית ראייתית. די בכך על מנת להוביל למסקנה כי יש לראות בהם כראיות.

המסקנה העולה מן האמור לעיל הינה כי המוצגים צורפו על ידי המשיבה בניגוד לכללים הנוהגים בכגון דא. ממילא יש להורות על הוצאתם מתיק המוצגים ועל מחיקת ההתייחסות אליהם במסגרת הסיכומים (ראו סעיף 7(ב)(3) להנחיות נשיאת בית המשפט העליון מיום 1.11.2010).

לעניין מוצגי המערער: המשיבה ביקשה את הוצאתם של שני מוצגים בלבד - מוצג 11, שהינו פרוטוקול דיון בהליך אחר שהתנהל בין הצדדים; ומוצג 14, שהינו מכתב מסוים. אין מחלוקת בין הצדדים כי הפרוטוקול (מוצג 11) לא הוגש כראיה לבית המשפט המחוזי. ממילא לא היה המערער רשאי לצרפו לתיק המוצגים בערעור, ואף לא היה רשאי להתייחס אליו במסגרת סיכומיו. ודוק: בעובדה שהמסמך גולה על ידי שני הצדדים במסגרת הליכי גילוי המסמכים בערכאה הדיונית, אין כדי לשנות מסקנה זו.

לעומת זאת, מתשובת המערער עולה כי המכתב (מוצג 14) צורף לתגובה מטעמו לבקשה לסילוק על הסף אשר הוגשה על ידי המשיבה לבית המשפט המחוזי. בנסיבות אלו, לא ראיתי להורות על הוצאתו. אוסיף לסיום, כי לא נעלמו מעיניי טענותיה של המשיבה באשר לשני מוצגים נוספים אותם הגיש המערער ולמהותם של מוצגים אלו. ואולם, משבחרה המשיבה שלא לעתור להוצאתם, לא ראיתי להידרש לעניין זה.

התוצאה היא כי בקשת המערער מתקבלת במלואה, ואילו בקשתה הנגדית של

המשיבה מתקבלת בחלקה. המזכירות תשיב לצדדים את הסיכומים ואת תיקי המוצגים מטעמם. בשים לב למועד הדיון הקבוע, יוגשו הסיכומים ותיקי המוצגים המתוקנים עד ליום 13.11.2014. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לידי הצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה, ואף תעדכן אותם טלפונית בדבר תוכנה.