ע"א 7104/16 לילי חונדאשוילי נ. בנק הפועלים בע"מ

1.לאחר דיון לפרוטוקול ושלא לפרוטוקול, בית המשפט הביע דעתו הלכאורית כי התמונה המצטיירת היא כלהלן:

הסכם המכר מיום 23.3.1999 נחזה על פניו כהסכם למראית עין וככל הנראה, כוונת הצדדים להסכם היתה להוציא כסף מהבנק, ואכן ניטלה הלוואה של 600,000 ₪ שהועברה ישירות לבן ולכלתו (הקונים). לאחר מכן עולם כמנהגו נוהג, ההורים המשיכו להתגורר בדירה, הערת אזהרה נרשמה, אך הזכויות לא הועברו ונראה שהכל יכול היה להמשיך ולהתנהל אילולא הפסיקו הבן וכלתו לשלם את המשכנתא.

2.אני סבור, כי בדין הגיע בית משפט קמא למסקנה כי סיכויי ההגנה קלושים עד מאוד, אם בכלל.

מנגד, אני סבור, כי ראוי לברר את טענת המערערת-המוכרת (כיום גם היורשת של בעלה המנוח), לגבי גובה סכום החוב לבנק, לאור טענותיה כי אין להשית עליה את ריבית הפיגורים.

3.סברתי כי אין טעם להחזיר את הדיון לבית משפט קמא אך ורק לצורך זה. והעלתי הצעה שלא לפרוטוקול לפיה תשלם המערערת לבנק סכום מסוים בתשלום אחד תוך תקופה מסוימת. ואכן, דומה כי הבנק והמערערת יכולים להגיע להסדר מעין זה, שככל הנראה יצריך את המערערת למכור את הדירה מושא הערעור (מכר עצמי שלא באמצעות כינוס נכסים בהוצל"פ, מה שיכול לחסוך הוצאות מיותרות מבחינת המערערת).

אולם, בעוד הבנק והמערערת באים "לסגור" פשרה כאמור, התעורר המשיב 5 ובפיו טענה, כי על פי הסכם המכר, הדירה שייכת לחייבים (המשיבים 3-4).

משכך, אין הפשרה יכולה להסתייע.

4.על מנת להסיר מכשול זה מהדרך, רשמתי לפני הצהרתו/התחייבותו של המשיב 5 לפנות בתוך 30 יום בתיק פשיטת הרגל בבקשה למתן הוראות בטענה כי הדירה שייכת לחייבים, כשהמערערת תהא משיבה לבקשה.

המערערת מצידה שומרת לעצמה הזכות לבקש כי ההליך הנוגע לשאלה אם בפנינו הסכם למראית עין אם לאו, ומה ההשלכות לגבי זכויות החייבים בדירה, אם בכלל, יתנהל בנפרד שלא במסגרת תיק הפש"ר. מובן כי ההחלטה הסופית בעניין זה נתונה לבית המשפט של פש"ר.

5.הצדדים יעדכנו תיק הערעור עד ליום 1.3.2017.

בשלב זה, ומתוך רצון טוב, הסכים הבנק להמשיך בעיכוב הביצוע עד להחלטה אחרת, והבנק שומר לעצמו את זכויותיו בעניין זה.