ע"א 7192-22 ע"א 7192-22

לפניי בקשת הנאמן להפקדת התחייבות עצמית חלף ערובה. לטענתו, בקופת פשיטת הרגל מופקדים כספים העולים פי כמה על גובה הערובה, ולכן ניתן יהיה לשלם מכספים אלה את ההוצאות, ככל שייפסקו. עוד טען הנאמן כי כספים אלה מצויים בשליטה בלעדית של הכונס הרשמי, אשר נתן את הסכמתו לפתיחת ההליך דנן, ולכן אין חשש כי כספים אלה ייעלמו. המערער הוסיף כי אמנם הוא כבר הפקיד את הערובה מכספו האישי, אולם אין להותיר מצב זה על כנו, שכן מי שייהנו מקבלת הערעור הם נושי המשיב 1.

המשיב 1 התנגד לבקשה והעלה שורה של טענות. כך, נטען כי הואיל והופקדה ערובה הרי שהבקשה התייתרה; כי קיומם של הכספים בקופת פשיטת הרגל מצדיק את דחיית הבקשה; כי התנהלותם של המערער ושל המשיב 2 בבית המשפט קמא מצביעה על זלזול בהחלטותיו של בית המשפט בכך שהם לא הגישו תגובות במועדיהן מספר רב של פעמים; וכי אין בסיס לטענות המערער ביחס לנזילות הכספים שבקופה, שכן בית המשפט קמא, בפסק דינו מיום 14.8.2022, התייחס לכך שנטילת כספי הפנסיה מן המשיב תותיר אותו במצוקה כלכלית. לבסוף נטען כי מדובר בערעור סרק אשר סיכוייו נמוכים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל. כפי שציין המערער, בבש"א 6718/20 עו"ד גבריאלי נ' אדוק (19.11.2020) נקבע כי ניתן להפקיד התחייבות עצמית חלף ערובה כאשר יוזם ההליך הוא בעל תפקיד וקיימת איתנות פיננסית לקופת פשיטת הרגל. יצוין כי המשיב 1 הפנה לע"א 10120/07 אורי נ' כץ (22.9.2008). אולם שם, בפרט בפסקה 15, הובהר כי לא קיימים כספים מספיקים בקופת פשיטת הרגל. בכך מקרה זה שונה מענייננו. לא מצאתי עוד לקבל את הטענה כי יש לדחות את הבקשה בשל העובדה שהנאמן הפקיד את הערובה. כפי שפורט בבקשה, ההפקדה בוצעה על מנת שניתן יהיה להגיש את ההליך. כמו כן לא מצאתי כי טענותיו של המשיב 1 ביחס להתנהלות הנאמן בבית המשפט קמא או ביחס לסיכויי ההליך מצדיקים את דחיית הבקשה.

על כן, הבקשה מתקבלת. עד ליום 8.12.2022 יפקיד המערער התחייבות עצמית מתאימה. עם הפקדת ההתחייבות העצמית תשיב המזכירות למערער את כספי הערובה שהופקדו, ככל שאין מניעה לכך בדין.

לאחר הפקדת ההתחייבות העצמית, ההליך יימשך כסדרו.