פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
7259/12
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקשים:
1. ליאור לב
2. אהרון מזרחי
נ ג ד
המשיבים:
1. ארז ללקין המנהל המיוחד
2. כונס הנכסים הרשמי
3. אנור חברה לבנין בע"מ
4. יהושע בכור
הוגש הליך
החלטה
לפניי שאלת סיווגו הנכון של ההליך שבכותרת – בקשת רשות ערעור (הסיווג הנוכחי) או ערעור בזכות.
ההליך נסב על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיאה ו' אלשיך) מיום 30.8.2012, שניתנה בארבע בקשות שהוגשו בגדרי הליך הפירוק של המשיבה 3. הרקע הרלוונטי, כפי שעולה מבקשת רשות הערעור, הוא שהמבקשים מלינים על הליך שקיימו בעלי התפקיד, אשר הביא למכירת דירות-גג שהיו משועבדות לטובם (שעבוד הדירות, כך נטען, קשור לזיכרון דברים שנחתם בשנת 2001 לרכישת אחת הדירות). המבקשים טוענים, בין היתר, כי לא היה מקום להתעלם מן השעבוד ולהעדיף נושים אחרים על פניהם. לדברי המבקשים, משנודע להם (בשנת 2012) על פעולות בעלי-התפקיד, הם הגישו בקשות לעיכוב מכירתן של דירות-הגג. עוד הוגשו לבית המשפט בקשות לעיון במסמכים, וכן להעברת המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי מתפקידם.
בהחלטת בית המשפט המחוזי נדחו כל ארבע הבקשות. בית המשפט סמך את החלטתו לדחות את הסעדים הנוגעים למכר הדירה על נימוקים שונים ובהם היעדר ביסוס עובדתי, שיהוי, מעשה עשוי (הדירה כבר נמכרה לצדדים שלישיים) וספקות ממשיים לגוף טענות המבקשים בדבר ההסכמים לגבי הדירה. בית המשפט דחה גם את הבקשה לגילוי מסמכים – שלפי התרשמותו אינה אלא "מסע דיג" וניסיון להלך אימים על בעלי-התפקיד – ואת הבקשה להעברת המנהל המיוחד מתפקידו.
כנגד החלטת בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור. בהחלטתי מיום 7.1.2013 ביקשתי את עמדת הצדדים בעניין סיווג ההליך. המבקשים הותירו את הסוגיה לשיקול דעת בית המשפט, תוך שהם מציינים כי מדובר ב"החלטה סופית בקשר לגורל הדירות". המשיב 1 (המנהל המיוחד) גורס כי ההחלטה מהווה פסק-דין, שכן בית המשפט קמא סיים את מלאכתו בקשר לסכסוך בין הצדדים המשתקף בבקשות השונות, לרבות בכל הנוגע לטענות המבקשים לזכויות בדירת-הגג. המשיב 2 (כונס הנכסים הרשמי) סבור כי הדרך להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי היא באמצעות בקשת רשות ערעור, זאת משום שבית המשפט דחה בקשה לצו זמני ובקשות דיוניות נוספות, ולפי דיני הערעור הרגילים – החלים כאן – הערעור בעניינים אלה טעון רשות. עוד טוען המשיב 2 כי במבט כולל אין בהחלטה נשוא ענייננו כדי לסיים את הטיפול בכל הנוגע למערכת היחסים שבין הצדדים.
לאחר בחינת החומר שלפניי באתי לכלל מסקנה כי עומדת למבקשים זכות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי.
לפי סעיף 291 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, על החלטות הניתנות במסגרת הליך פירוק חלים דיני הערעור הרגילים המבחינים בין פסק-דין – הנתון לערעור בזכות – לבין "החלטה אחרת" שאין להשיג עליה אלא ברשות. בהליכי פירוק, דבר נפוץ הוא שבית המשפט מכריע במהלך הדרך במחלוקת מתוחמת – "יחידה דיונית" העומדת בפני עצמה – שאז ההכרעה במחלוקת הקונקרטית עשויה להיחשב "פסק-דין" גם אם הליכי הפירוק בכללם לא באו אל קיצם ( ראו לאחרונה רע"א 7213/12 שטיחים בסנטר ב.ש. בע"מ נ' אייס אוטודיפו בע"מ
(10.12.2012); רע"א 2549/09 חברת אי.סי.אמ. יצרני מיזוג אוויר בע"מ (28.7.2010)).
בענייננו, באתי כאמור לכלל מסקנה כי קיימת זכות ערעור למבקשים. ראשית , אציין כי בהחלטה מאוחרת יותר של בית המשפט המחוזי (מיום 11.10.2012), בבקשה שהגישו המבקשים לביטול ההחלטה מיום 30.8.2012, ציין בית המשפט כי "למבקשים הזכות להגיש ערעור במועד הקבוע לכך על פי דין". שנית , למיטב הבנתי, בגדרי הבקשות שהוגשו לבית המשפט קמא התעוררה מחלוקת קונקרטית, הנוגעת להליך המכר של דירות-הגג על רקע זכויותיהם הנטענות של המבקשים בדירות. נכון הדבר כי בקשתם של המבקשים הייתה לעיכוב הליכי המכירה, אך למעשה הדיון בבקשות שהונחו לפני בית המשפט מיצה את היחידה הדיונית שנפתחה בתוך הליך הפירוק, הנוגעת להתנגדותם של המבקשים להליך מכר הדירות. כלשונו של בית המשפט קמא בפתח החלטתו: "עניין לנו במסכת בקשות אשר מגלמות בתוכן סכסוך אחד שעיקרו גורלה של דירה, אשר לטענת המבקשים נמכרה לאחד מהם באמצעות זיכרון דברים".
אכן, דומני כי בהחלטתו מיום 30.8.2012 סתם בית המשפט המחוזי את ה גול ל על הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים, תוך שהוא דוחה את כל הבקשות בעניין הדירה "וכל הסעדים שנלוו לכך". יצוין, כי גם המבקשים וגם המנהל המיוחד בדעה כי החלטת בית המשפט המחוזי מסיימת את הדיון "בקשר לגורל הדירות". במצב דברים זה, סבורני כי ההחלטה מהווה "פסק דין" שהערעור עליו הוא בזכות.
הנה כי כן, ההליך הנכון בענייננו הוא ערעור בזכות. בנסיבות העניין, מצאתי לנכון להורות על שינוי סיווגו של ההליך מבקשת רשות ערעור לערעור בזכות ( תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). המזכירות תפעל בהתאם, והטיפול בהליך יימשך לפי הסדר הרגיל בהליך של ערעור. המבקשים ישלימו את האגרה הנדרשת נוכח שינוי הסיווג תוך 5 ימים, שאם לא כן יימחק ההליך. לא ראיתי לשנות את סכום העירבון בשלב זה.
החלטה זו תתויק בתיקי השופטים.
ניתנה היום, כ"ג בשבט תשע"ג (3.2.2013).
גיא שני
ר ש ם