ע"א 727/10 יעקב בן דוד אוחיון נ. יאיר גולדפינגר

לפניי בקשה לחילוט העירבון שנקבע בהליך זה (בסך של 30,000 ₪), זאת לצורך גביית הוצאות שנפסקו לטובת המשיב בשתי החלטות ביניים בתיק. ההחלטה הראשונה ניתנה ביום 10.2.2011 (כבוד השופט גרוניס), ובה נדחתה בקשת המערערים לעיכוב ביצוע (בכפוף להוראות מסוימות), תוך חיובם בשכר-טרחת עורך-דין בסך של 25,000 ₪. ההחלטה השנייה ניתנה ביום 12.6.2011 (כבוד השופט גרוניס), בעניין "בקשה להורות למשיב לקיים את החלטת בית המשפט". אף בהחלטה זו חויבו המערערים בתשלום שכר טרחת עורך-דין בסך של 25,000 ₪. לטענת המשיב עד היום לא שולמו לו ההוצאות שנפסקו (בסך מצטבר של 50,000 ₪), ולכן הוא מבקש להורות על חילוט העירבון ועל חיוב המערערים להפקיד מחדש עירבון כתנאי להמשך קיום הדיון בערעור. המערערים מתנגדים לבקשה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

סוגיית חילוטו של עירבון לצורך גביית הוצאות שנפסקו בהליכי ביניים בערעור, וזאת עוד בטרם ניתנה הכרעה סופית בערעור, אינה חדשה עמנו. כפי שנפסק לא אחת, העירבון נועד להבטיח את הוצאות המשיבים (כולל שכר טרחת עורך-דין), ובמסגרת זו נכללים גם הוצאות שנפסקו בהליכי ביניים, כגון בקשה לעיכוב ביצוע (ראו ע"א 1646/98 מצדה חברה להנדסה נ' רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית (לא פורסם, 19.12.2000); ע"א 9901/06 בוטרשוילי נ' בראל (לא פורסם, 14.5.2007); ע"א 9586/09 לייזר נ' אייזו לייזר זיווד אלקטרוני (1992) בע"מ (לא פורסם, 21.3.2010); ע"א 3019/10 עיריית טירה נ' סמארה (לא פורסם, 27.12.2010)). כלל מושרש זה שומט את הקרקע מתחת לטענתם של המערערים כי חילוט העירבון היום, לצורך תשלום ההוצאות שנפסקו על-ידי כבוד השופט גרוניס, אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של העירבון.

עוד אציין, כי אין ממש בטענת המערערים המבקשים ללמוד גזירה שווה משאלת השימוש האפשרי בערובה המופקדת בגדרי הליך עיכוב ביצוע. קביעת ערובה לצורך נזקי עיכוב הביצוע לחוד, והפקדת עירבון לצורך הבטחת הוצאות שנפסקו בהליך הערעור (על כל שלביו) לחוד.

שאלה נוספת היא אם יש להורות על השלמת העירבון או על הפקדת עירבון מחדש מקום שבו חולט העירבון שהופקד בפתח ההליך (כולו או מקצתו). התשובה לשאלה זו נקבעת בכל מקרה לגופו. ככלל, העירבון שנקבע בפתח ההליך נועד לשמש מקור זמין ומהיר לתשלום הוצאות הנפסקות לאורך ההליך כולו, וממילא אין לקבוע כי בכל מקרה שבו נפסקות הוצאות לפני סיום ההליך נדרשת השלמת עירבון. עם זאת, לעיתים העירבון שנקבע בתחילת ההליך מתגלה כבלתי-מספיק לאור השתלשלות התיק. יש לזכור כי אמת המידה המרכזית לקביעת גובה העירבון היא הערכה א-פריורית לגבי שיעור ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. לצורך אומדן זה נשקלים שיקולים שונים ובהם מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. ברור עם זאת כי מדובר באומדן בלבד ולא במדע מדויק (ראו בש"א 367/89 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186 (1989)). במקום שבו מתברר כי האומדן שנעשה בפתח ההליך אינו נכון, אין מניעה להורות על הגדלת סכום העירבון (וראו הסמכות הנתונה לבית המשפט בסעיף 433 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

בענייננו, העובדות מדברות בעד עצמן: סכום העירבון שנקבע בפתח ההליך אין בו די. כשמביאים בחשבון את ההוצאות שנפסקו עד כה ואת ההוצאות הצפויות בתום ההליך אם יידחה הערעור, ברור לגמרי כי בעירבון שהופקד לא סגי.

מן המקובץ עולה כי במישור העקרוני דין הבקשה להתקבל הן מבחינת חילוט העירבון הן מבחינת הגדלת סכום העירבון (ובפועל, חיוב המערער בהפקדת עירבון בסכום מתאים לאחר חילוט העירבון שהופקד זה מכבר).

עם זאת, לאור נסיבות המקרה, ובשים לב לטענת המערערים כי הבקשה שלפניי הוגשה בטרם חלוף המועד שקצב להם המשיב לתשלום ההוצאות (ראו מכתבו של המשיב מיום 13.6.2011 המצורף לתגובה), מצאתי לנכון להורות כדלקמן: ככל שיגישו המערערים לבית המשפט אישור על תשלום ההוצאות שנפסקו בבית משפט זה תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו, לא יחולט העירבון ולא תינתן החלטה בדבר הגדלתו. בהיעדר הגשת אישור כאמור, ישוב התיק לעיוני לשם מתן החלטה מעשית בהמשך לקביעה העקרונית שבהחלטתי-זו.

המזכירות תעקוב. בשלב זה אין צו להוצאות.