ע"א 7387/01 חגי אוריאלי נ. חרות מושב עובדים להתישבות ועוד 5 אח'

בפניי בקשות לדחיית הערעור בשל אי הפקדת ערבון ולהארכת מועד לצורך הפקדת ערבון.

1.ביום 31.10.01 דחיתי בקשה של המערער לפטור מהפקדת ערבון. העמדתי את הערבון על סך של 25,000 ₪, וקבעתי כי הערבון יופקד תוך 30 ימים מקבלת החלטתי. החלטה זו הומצאה למערער ביום 8.11.01. הערבון לא הופקד תוך המועד שנקבע. ביום 23.12.01 פנו המשיבים בבקשה לדחיית הערעור, בשל אי הפקדת ערבון. בתגובתו לבקשה זו, מבקש המערער ארכה לצורך הפקדת הערבון, לאחר ששילם ביום 4.12.01 למשקם סכום של 200,000 ₪ אותו גייס מבני משפחתו.

2.נקודת המוצא לדיון נמצאת בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. המדובר בבקשה להארכת מועד אשר לא נקבע בחיקוק, אלא בהחלטה שיפוטית. ככזו, אין הבקשה צריכה להצביע על טעמים מיוחדים למתן ארכה. בהקשר זה נקבע, כי יש להביא בחשבון את האינטרסים של כל הצדדים הנוגעים בדבר - היינו, של המבקש, של המשיב, ושל הציבור בכללותו (דברי המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, בבש"א 3780/98

רוזן נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות ,

פ"ד נב(3) 625).

בעניין

רוזן

נקבע, כי למבקש הארכה אינטרס לגיטימי להשיג על פסק הדין נשוא ערעורו. אינטרס זה הוא בעל משקל רב. הוא זכה ללבוש חוקתי, בהוראת סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, הקובעת את זכות הערעור על פסק דין כזכות חוקתית. לגבי המשיב, הרי שהאינטרס הלגיטימי שלו הוא בעצם הפקדת הערובה להבטחת הוצאותיו, ובכך הבטחת הוצאותיו. למשיב גם אינטרס שההליכים בעניין הערבון לא יתמשכו מעבר לסביר, באופן שיפגע ביכולתו לדעת תוך פרק זמן מתקבל על הדעת מהו מצבו ביחס לסכסוך נשוא ההליך. אשר לציבור, נקבע כי האינטרס הלגיטימי שלו הוא במניעת שיבוש הליכים וקיומם של הליכים מיותרים, ועל כן בדרך כלל על המבקש ארכה להגיש בקשה הנתמכת בתצהיר מפורט על מנת לאזן את מחדלו. דברים אלה הוגבלו בעיקר למצב שבו נתבקש בית המשפט לדחות את הערעור מחמת אי הפקדת ערבון במועד, או רשם את הערעור לדחיה ביזמתו.

עוד ניתן משקל, במסגרת שיקול הדעת האמור, לשאלה אם התנהגותו של המבקש הצביעה על זלזול כזה בבית המשפט, שחומרתו מצדיקה אי קיום דיון בערעורו לעיצומם של דברים.

3.כיצד באים שיקולים אלה לידי ביטוי במקרה שבפניי?

המערער לא פעל בשקידה הנדרשת במילוי חובתו להפקיד את הערבון. גם הבקשה שבפניי למתן ארכה הוגשה רק אחרי שהמשיבים ביקשו את דחיית הערעור. למחדל זה לא ניתן הסבר. עם זאת, אין בהשתהות זו כדי להצביע על זלזול בהליכי בית המשפט. היא לא באה על רקע של מחדלים דיוניים נוספים של המערער. ניכר במערער, כי הוא מבקש באופן אמיתי לנסות וגייס את סכום הערבון, על מנת להמשיך בהליכי הערעור. בשלב הנוכחי גם לא אוכל לומר כי ההליכים המקדמיים של הפקדת הערבון מתמשכים במידה, המצדיקה תוצאה דרסטית של דחיית הערעור כולו בשלב הנוכחי, עוד בטרם נשמע. לכן, יש מקום לקבל את הבקשה למתן ארכה, ולדחות את הבקשה לדחיית הערעור.

עם זאת, עולה כי ביד המערער היה לגייס סכום כסף ניכר בתקופה הרלוונטית. במצב זה, ונוכח התמשכות הדיון בבקשה שבפניי (שלא באשמת מי מן הצדדים), אני סבור כי יש להגביל את מתן הארכה ל-15 ימים מקבלת החלטה זו. בפועל, פירוש הדברים הוא ארכה של יותר מחודשיים ביחס למועד המקורי שנקבע בהחלטתי מיום 31.10.01, ולדעתי די בנסיבות העניין בארכה זו. הערבון יופקד תוך התקופה האמורה.