ע"א 7443/11 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופט בן ציון ברגר

להלן:

בית המשפט ), מיום 20.9.2011, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינו של המערער בתמ"ש 2242-09-09 ובתיקים מאוחדים.

1.

לפני בית המשפט התנהלו ומתנהלות תביעות שונות בעניינו של המערער מזה מספר שנים. ביום 19.9.2011 חייב בית המשפט את המערער בתשלום הוצאות לטובת המשיבים שהם הוריו ואחותו. הסיבה להשתת הוצאות הייתה ביטול ישיבת ההוכחות שנקבעה לאותו מועד, מאחר והמערער טען כי סבר בטעות שנקבעה ישיבת קדם משפט. בית המשפט דחה את טענת המערער והוסיף כי ישיבת ההוכחות נקבעה תחילה לחודש אפריל, אך נדחתה בשל מחלתו של המערער. בעקבות החלטה זו הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינו.

2.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בקובעו כי אין בהחלטתו להשית הוצאות על המערער עילה לפסילתו, אלא, לכל היותר, עילה להגשת ערעור. בית המשפט הוסיף כי בעניינים שונים שנדונו לפניו הגיש המערער ערעורים, וכי באף אחד מההליכים המערער לא טען כי בית המשפט חרץ את דינו בשל דעה קדומה וכי יש לפסול אותו. בית המשפט ציין שהמערער מבקש להסתמך בבקשתו על דיון בבקשה למתן צו הגנה משנת 2006, וכי מאז הוגשו תביעות נוספות שהוכרעו לגופן, ללא כל טענה מצד המערער. בית המשפט הבהיר בהחלטתו (וגם בהחלטה מיום 19.9.2011) כי אכן כתב בהחלטה מיום 26.4.2011 שהתביעה בתמ"ש 4666-10-09 נקבעת לקדם משפט ליום 19.9.2011. ואולם, בהחלטה מפורשת שנתן באותו יום קבע כי מועד ישיבת ההוכחות בהליכים נוספים, ובהם תמ"ש 2242-09-09, יידחה ליום 19.9.2011. בית המשפט הוסיף גם כי בהחלטה מיום 25.7.2011 הורה למערער להודיע האם עומד הוא על הזמנת בנק לאומי לישראל לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 19.9.2011. עוד הוסיף בית המשפט כי חוסר שביעות הרצון של המערער מהחלטותיו אין בהם כדי להקים עילה לפסילתו. משכך, דחה כאמור את החלטתו.

על החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי.

3.

המערער, שאינו מיוצג, חוזר בערעורו על נימוקי בקשת הפסלות. לטענתו, דעת בית המשפט ננעלה ואינה ניתנת עוד לשכנוע. המערער טוען כי בית המשפט נחשף בעבר למידע כוזב, רגיש ביותר, שהועבר על-ידי אשתו לשעבר. לדעתו, הכפשתו אז יצרה אצל בית המשפט דעה קדומה כלפיו. ראייה לכך הוא מוצא, בין היתר, בחיובו בהוצאות מופרזות ובדחיית כל ניסיונותיו להציג ראיות מטעמו. לדברי המערער, אחת התביעות הנדונות לפני בית המשפט היא לפירוק שיתוף במקרקעין, אשר טרם הוגשו בה תצהירי עדות ראשית, ולכן לדעתו לא ייגרם כל נזק אם תועבר התביעה למותב אחר. המערער חוזר על הטענה לפיה הוזמן לישיבת קדם משפט ליום 19.9.2011 ולא לישיבת הוכחות, ולכן לא היה מקום, לדבריו, לחייבו בהוצאות. המערער טוען עוד כי במשך יותר משלוש שנים הוכיח בית המשפט בהתנהלותו ובהחלטות שנתן לטובת הצד שכנגד כי אינו מסוגל לשנות את דעתו הקדומה בנוגע למערער, כי לא נתן לו את יומו לפניו, ואף לא נענה לבקשתו להעביר את התביעה לגישור. המערער מציין כי האמין שבית המשפט ינהל את הדיון באופן מקצועי וענייני ולכן לא ביקש לפסול אותו קודם, אך התבדה. לטענת המערער, בית המשפט ייעץ לבא-כוח המשיבים כיצד להגיש בקשה בעניין מינוי כונס נכסים ואף הבטיח לאשר אותה, ולדעתו התנהלות זו משקפת את היחס המוטה של בית המשפט כלפי המשיבים, המיוצגים על-ידי עורך-דין.

4.

לאחר שעיינתי בערעור, בהחלטת בית המשפט ובפרוטוקול הדיון מיום 19.9.2011, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. גם אם צודק המערער בטענתו לפיה האמין בכל ליבו כי הישיבה שנקבעה ליום 19.9.2011 נועדה לקיום קדם משפט בלבד בתביעות, אזי אין בהחלטת בית המשפט לחייבו בהוצאות ישיבת ההוכחות שלא התקיימה בפועל, כדי להקים עילת פסלות. לכל היותר, ניתן להשיג על החלטה זו בדרך של הגשת ערעור לערכאה המתאימה. כך גם לגבי יתר השגות המערער על דרך התנהלות בית המשפט ועל החלטותיו. הלכה פסוקה היא כי השגות על החלטות בית המשפט בדבר אופן ניהול הדיון, אשר אינן לשביעות רצונו של המערער, אין בהן כדי להקים עילת פסלות. מקומן של השגות אלו בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות, כאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (השווה: עע"ם 4494/11

מכון התקנים הישראלי נ' אלון איתן (לא פורסם, 7.8.2011)).

5.

אשר להוצאות שנפסקו, הרי שאין זה עניין לערעור פסלות שנועד לבחון האם קיים חשש ממשי למשוא פנים בהמשך ישיבת השופט בדין (ע"א 4802/11 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 24.7.2011); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 176 (2006)).

6.

לסיכום, אין די בתחושותיו הסובייקטיביות של המערער ובחוסר שביעותו מאופן ניהול הדיון בתביעות שאוחדו כדי להקים עילה לפסילת בית המשפט על יסוד מבחן אובייקטיבי. בוודאי שאין מקום לפסול את בית המשפט בהסתמך על אירועים שקרו לפני שנים, אשר המערער לא השיג עליהם באותו מועד.

הערעור נדחה. משלא

הוגשה תשובה אין צו להוצאות.