ע"א 7588/12 פוזנר עו"ד ניצה נ. לוינגר אהרון

1.

מונחת לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בפר"ק 4302/07 (כב' השופט ד' מינץ ), בגדרו קיבל בית המשפט את בקשתו של משיב 1, והורה כי ממועד מתן פסק הדין, הכספים שיתקבלו ממכירתו של נכס המצוי במחלוקת בין הצדדים יוחזקו על-ידי כונסת הנכסים עבור משיב 1, ולא עבור משיב 5.

2.

ברקע העובדתי להליך זה, שרשרת סבוכה של עסקאות נטענות והמחאות חיובים. בתמצית יוסבר כי לזכות משיב 5, מר סמואל זלניק (להלן: זלניק ) הייתה התחייבות לרישום משכנתא בסך כ- 450,000$ על נכס מקרקעין ברחוב כובשי קטמון בירושלים (להלן: הנכס ) מכוח התחייבות שנתן לחברת מ.ג הנדסה בע"מ – היא המשיבה 3 שמצויה בפירוק הליכים. על פי טענת משיב 1, מר אהרון לוינגר (להלן: לוינגר) בבית משפט המחוזי, ביום 19.05.11 המחה לו זלניק את כל זכויותיו מכוח ההתחייבות לרישום משכנתא בנכס תמורת סכום של 100,000$, וזאת באמצעות גורמים שלישיים. על כן הגיש לוינגר לבית המשפט המחוזי בקשה לבטל את הליך הכינוס על הנכס. למקרא התשתית העובדתית שנצטיירה בבית המשפט המחוזי, עולה כי לא הייתה ברורה עד תום הסכמתו של זלניק לעסקה הנטענת, וכי "לא ניתן לומר כי גרסתו של [ לוינגר ] נקייה מתמיהות ומספקות". עוד נקבע כי "איש לא העיד כי ראה את [ זלניק ] חותם על ההסכם בפועל", וכי לא הוצגה כל אסמכתא על העברת הכספים המדוברת. ואולם, משעה שזלניק לא התייצב להיחקר על תצהירו בבית המשפט, הוצא תצהירו מתיק בית המשפט ולמעשה לא עמדה כל גרסא נגדית לגרסתו של לוינגר לפיה הועברה אליו הזכות. על כן קבע בית המשפט המחוזי כי "בתמיהות [ העולות בפרשה ] אין די כדי לשלול את גרסתו של [ לוינגר ], וודאי לא מקום בו לא הוצבה כנגדה כל גרסה אחרת" (פס' 10 להחלטה). משעה שבהחלטה קודמת קבע בית המשפט המחוזי כי הליכי כינוס הנכס יימשכו, נמכר הנכס תמורת סך של כ-2.5 מיליון שקלים. בפסק דינו מיום 16.7.12, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשתו של לוינגר וקבע כי כונסת הנכסים תסיים את מלאכת הכינוס על הנכס, אך תחזיק את הכספים שיתקבלו בגינו עבור לוינגר ולא עבור זלניק, על כל המשתמע מכך.

ביום 28.01.13 הגישה כונסת הנכסים דו"ח בדבר הליכי הכינוס, בגדרו ביקשה מבית המשפט לקבוע כי הכספים לא יועברו ללוינגר עד שיעמיד ערבות בנקאית תואמת. בית המשפט המחוזי דחה בקשתה וקבע כי על כונסת הנכסים להעביר את הכספים לידי לוינגר (החלטה מיום 26.02.13). בסמוך לכך הגישה כונסת הנכסים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו מיום 16.07.12, שנדחתה אף היא ביום 05.03.13 ונקבע כי הכונסת תישא בהוצאותיו של לוינגר על סך 2,500 ש"ח.

3.

על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הגישה כונסת הנכסים ערעור, ולצידו בקשת עיכוב ביצוע המונחת לפניי. אף זלניק הגיש ערעור משלו, וביקש להצטרף לנימוקיה של כונסת הנכסים בבקשתה לעכב את ביצוע פסק הדין (ע"א 7676/12). כונסת הנכסים מבקשת להורות כי לא תבוצע חלוקת כספי הכינוס ללוינגר בטרם יוכרעו הערעורים התלויים ועומדים.

לטענת כונסת הנכסים, קיים חשש ממשי כי אם תועבר תמורת מכירת הנכס לידיו של לוינגר, לא ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו. זאת בפרט כאשר בית המשפט הורה לחלק את הכספים מבלי שלוינגר סיפק כל בטוחה. נטען כי מצבו הכלכלי של לוינגר ירוד, וניתן ללמוד על כך מעדותו בבית המשפט לפיה עיסוקו הוא לימוד בישיבה. באשר לסיכויי הערעור, טוענת כונסת הנכסים כי אלה מצדיקים את עיכוב ביצועו של פסק הדין. צוין כי במסגרת העסקה שנרקמה לכאורה בין זלניק ללוינגר נפלו פגמים חמורים – אשר לא ניתן להם משקל מספיק על ידי בית משפט קמא. למשל, נטען כי לוינגר היה מודע להליכי הכינוס, אולם לא ראה לנכון לפנות לבית המשפט המפקח על כינוס הנכסים ולגלות על העסקה הנרקמת בינו לבין זלניק. הוסף כי הראיות שנפרשו בתיק מלמדות כי כלל לא השתכלל הסכם בין הצדדים, ולא הוכחה כל גמירות דעת של זלניק להתקשר בהסכם. הדברים מתחדדים, כך נטען, נוכח העובדה כי העסקה משוללת כל הגיון כלכלי, בעצם מכירת זכות בשווי 450,000$ בסך של 100,000$ בלבד.

4.

כלל הוא בסדר הדין האזרחי שאין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע ההחלטה מושא הערעור (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, עליו להידרש לשני מבחנים מצטברים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות.

באשר למבחן הראשון, טענותיה של כונסת הנכסים מופנות כלפי מסקנותיו של בית המשפט המחוזי לגבי אמיתות ההסכם הנטען להמחאת זכות המשכנתא מזלניק ללוינגר. ההתחייבות לרישום למשכנתא על הנכס הייתה חלק ממצבת הנכסים שהוקנו לכונסת הנכסים. בית המשפט המחוזי אישר את ההסכם לגבי המחאת ההתחייבות למרות שלוינגר לא פנה אליה הגם שהיה מודע להליכי הכינוס. גרסת זלניק לא הוכחה כדבעי בבית המשפט המחוזי גם מפני שזה לא התייצב להיחקר על תצהירו. כונסת הנכסים מדגישה כי לפי ההסכם הנטען, ההתחייבות לרישום משכנתא נמכרה בסכום הנמוך פי ארבעה משווייה. אף בית המשפט בהחלטתו הציף את תהיותיו וספקותיו ביחס לגרסתו של לוינגר. בית המשפט המחוזי מצא שאין בתמיהות אלו לשלול את גרסת לוינגר לגבי ההסכם. לטענת המבקשת הראיות מצביעות כי נפל פגם מהותי בשורש עסקת ההמחאה בין לוינגר לזלניק, שמונע את השתכללותה. לפי קו זה – מדובר בערעור שמתמקד בעיקרו בממצאים עובדתיים, שלא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור. טענותיה של המבקשת מוחלשות בשל אי התייצבותו של זלניק לדיון בהליך קמא, אך אין לומר שהן חסרות טעם. על פני הדברים, נראה כי סיכויי ערעורה של כונסת הנכסים אינם גבוהים, אך לא ניתן לקבוע מסמרות בשלב זה.

לגבי מאזן הנוחות, כונסת הנכסים תומכת את טענה בדבר מצבו הכלכלי הבלתי יציב של לוינגר וחוסר הביטחון כי יוכל להשיב את הכספים בתצהירו לפני בית המשפט המחוזי:"הודאתו של [ לוינגר ] כי את עיקר יומו הוא מקדיש ללמוד בישיבה מחייבת את המסקנה כי אין בידו עבודה קבועה לא כל שכן כזו המצמיחה לו הכנסה קבועה שתאפשר לו להחזיר לכונסת הנכסים את הסכום שיועבר לידו". מעיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, עולה כי לוינגר הצהיר שהוא עוסק בתיווך נדל"ן, אך אין לו משרד. הוא אינו קונה נכסים בעצמו, כי אין לו כסף לקנות. כמו כן, בהמשך הדיון ענה לוינגר לשאלה האם הוא חי מתיווכים: "כמה שאפשר לחיות" (דיון מיום 11.7.12, עמ' 10 שורות 21-22). מדברים אלו ניכר כי חששה של כונסת הנכסים שמא לא יוכל לוינגר להחזיר את הכספים אינו מבוטל. זאת כל שכן כשעסקינן בסך של 1,730,522 ש"ח. אמנם המדובר בחיוב כספי, אך אף בנדון יש לבחון האם ניתן להבטיח את השבת הכספים למערערת במידה ותזכה בערעור. נקודה רלוונטית נוספת לבקשה היא כי לעת הזו הכספים מוחזקים אצל כונסת הנכסים עבור לוינגר, על פי הוראתו של בית המשפט בפסק דינו. כונסת הנכסים הינה גורם שלישי שאינו טוען לזכות בכספים ואשר אמון על השקעתם ושמירת ערכם. נתון זה משליך על השאלה האם יש חשש ממשי שמא יגרם ללוינגר נזק בלתי ניתן לתיקון ושלא יוכל ליהנות מפירות זכייתו. מצב דברים זה מהווה נקודת איזון במבחן הנוחות בין הצדדים כך שכפות המאזניים אינן נוטות במובהק לכיוון דחיית בקשת העיכוב.

5.

השילוב בין הדברים האמורים מוביל למסקנה שיש מקום לתוצאת ביניים בבקשה לעיכוב ביצוע: הכספים יוחזקו אצל כונסת הנכסים עבור לוינגר, אך לא יועברו לידיו עד להכרעה בערעורים שהוגשו על-ידי כונסת הנכסים וזלניק. אין צו להוצאות.