ע"א 7658/02 יהודית קוויט נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

השופטת א' חיות:

1.ביום 9.1.1996 חתמו המערערת ובעלה על שטר משכון, לפיו שיעבדו לטובת המשיב את זכויותיהם בדירת מגורים, המצויה ברחוב מורד היסמין 8 בחיפה (להלן: "הדירה" ). משכון זה, שהוגבל לסך של 300,000 דולר, התייחס לזכויות חוזיות אותן רכשו בני הזוג בדירה ונרשם על-ידי המשיב אצל רשם המשכונות ביום 17.3.1996.

שטר המשכון המתואר לעיל, יקרא להלן: "שטר המשכון" .

2.ביום 23.1.2000, ביקש המשיב לממש את המשכון על הדירה, כנגד חובות שחב לו בעלה של המערערת, מתוקף ערבותו לחובותיה של חברת ק.א. אופקי בנייה בע"מ (להלן: "החברה" ). בקשת המימוש הוגשה בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה ובעקבותיה הגישה המערערת תובענה בבית-המשפט המחוזי בחיפה ובה עתרה לסעד הצהרתי הקובע כי שטר המשכון שעליו חתמה בטל. המערערת ביססה את עתירתה על הטענה כי המשיב הציג בפניה מצג מטעה לפיו נועד המשכון להבטחת חובות פרטיים שלה ושל בעלה כלפי המשיב. כמו-כן, טענה המערערת כי המשיב נהג כלפיה ברשלנות בכך שלא גילה ולא הסביר לה את מהות עסקת המשכון עליה חתמה ואת הסיכון הטמון בה לדירת המגורים, נוכח ערבותו של הבעל לחובותיה של החברה. בית-המשפט המחוזי בחיפה דחה את התובענה, וקבע כי בניגוד לגרסת המערערת, מלמדות הראיות שהוצגו בפניו על כך שהמשכון ניתן ונרשם להבטחת חובות החברה. בית-המשפט המחוזי הדגיש בהקשר זה את העובדה כי בעת חתימת המשכון לא ניהלו המערערת או בעלה חשבון פרטי אצל המשיב ועל כן, לא ניתן לקבל את גרסת המערערת לפיה ניתן המשכון להבטחת חובות בחשבונות שאינם קיימים. עוד קבע בית-משפט קמא כי קשה לבסס ממצא עובדתי על הגרסה הכללית שהציגה המערערת, לפיה חתמה על שטר המשכון, לבקשת בעלה, ועל מנת לסייע לו בקבלת אשראיים מן הבנק לצורך עסקיו בעתיד. בית-משפט קמא ציין בהקשר זה, כי המערערת לא ידעה למסור פרטים בקשר לעיסקה עתידית כלשהי וכן בחרה שלא להזמין את בעלה לעדות, עובדה הפועלת אף היא לחובת הגרסה שהציגה.

בנסיבות אלה, העדיף בית-משפט קמא, במאזן ההסתברויות, לאמץ את גרסת המשיב, לפיה נועד שטר המשכון להבטיח את חובותיה של החברה, להן ערב הבעל.

במסקנתו זו נסמך בית-משפט קמא על התכתבויות המעידות כי מדובר בשעבוד שנועד להבטיח את חובות החברה, וכן על עדותם של פקידי המשיב, אשר סיפרו כי קדם לשטר המשכון נשוא הליכים אלה, שטר משכון מיום 28.9.1994, לפיו שיעבדו בני הזוג את הדירה עד לסך של 250,000 דולר ולצידו חתמה על ידי המערערת ערבות מוגבלת עד לסך של 250,000 דולר, לחובותיה של החברה. על-פי עדותם של פקידי הבנק, שלא נסתרה, נתגלה במהלך ביקורת שנערכה בסניף, כי שטר המשכון מ-1994 לא נרשם אצל רשם המשכונות ולפיכך, הוחלט להכין שטר חדש וכן להגדיל את הסכום המובטח על-פיו ל-300,000 דולר. באי-כוח הצדדים לא חלקו על כך שעם חתימת שטר המשכון נשוא התובענה נתבטל שטר המשכון הקודם מ-1994 ונתבטלה הערבות שהייתה צמודה אליו. יחד עם זאת, מצא בית-משפט קמא בהשתלשלות העניינים המתוארת לעיל חיזוק לגרסת המשיב לפיה בא שטר המשכון נשוא התובענה להחליף את שטר המשכון הקודם ושניהם כאחד לא נועדו אלא להבטחת חובותיה של החברה.

אשר להסברים שנמסרו למערערת, על-ידי פקידי הבנק, הצביע בית-משפט קמא על גרסאות סותרות שהציגה המערערת בעניין זה והעדיף על פניהן את גרסת פקידי הבנק כי הסבירו לה את מהותו של השעבוד, ואת העובדה כי הוא נועד להבטחת חובות החברה.

3.בערעור שבפנינו מלינה המערערת על קביעותיו ומסקנותיו של בית-משפט קמא, ולטענתה יש מקום להתערב בהם משום שאי-המהימנות של עדי המשיב בולטת לעין ומשום שמסקנותיו של בית-משפט קמא אינן מתיישבות עם חומר הראיות ועם שורת ההיגיון.

4.הלכה פסוקה היא, כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית, וזאת מן הטעם שערכאה זו ראתה ושמעה את העדים והיה לה היתרון להתרשם מן העדים התרשמות בלתי אמצעית. אכן, ייתכנו מקרים נדירים בהם ימצא בית-משפט שלערעור להתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית זאת, אם ישתכנע כי בית-משפט קמא לא הפיק תועלת משמיעת העדים, למשל, בהסתמכו על עדותו של עד, למרות שאי מהימנותו בולטת לעין (ראו: י' זוסמן סדרי דין האזרחי מהדורה שביעית 857-856, וכן ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים , פ"ד לב (2) 661, 665).

המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים נדירים המצדיקים סטייה מן הכלל בדבר אי-ההתערבות. בית-משפט קמא בחן וניתח לעומקן את הראיות שהובאו בפניו בכתב ובעל-פה ומסקנותיו מעוגנות כדבעי בראיות אלה, כפי שפורט לעיל. אי לכך, אין מקום להתערבותנו בממצאיו ובמסקנותיו של בית-משפט קמא.

הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב הוצאות בערעור בסך של 15,000 ₪.