ע"א 7658/02 יהודית קוויט נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

המבקשת הגישה בקשה בבית המשפט המחוזי בחיפה ליתן פסק דין הצהרתי אשר ימנע מהמשיב לממש את המשכון שנחתם על ידה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה, ועל כך הוגש על ידה הערעור (ע"א 7658/02).

המבקשת ביקשה את בית המשפט קמא להורות על עיכוב החלטתו, ובית המשפט קמא דחה את הבקשה בהתחשב בהחלטה קודמת של בית משפט זה, אשר דחה בקשה של המבקשת ליתן צו מניעה זמני. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור, ובגדרה הגישה בקשה לפטור מהפקדת ערבון.

המבקשת טענה לדלות כלכלית ולחילופין היא טענה, כי ניתן להסתפק בערבון שהוטל עליה להפקיד בגדרו של הערעור העיקרי. ערבון כזה אכן הוטל, לאחר שכב' הרשם שחם לא השתכנע בדלות הכלכלית של המבקשת אשר "לא טרחה לצרף לבקשתה מסמכים אשר יעידו על מצבה הכלכלי".

נוכח העובדה שהמבקשת סמכה במקרה זה על אותם יסודות ששימשו אותה בבקשת הפטור בהליך העיקרי - דין בקשתה להדחות. יחד עם זאת נראה לי כי ניתן להסתפק, במקרה זה, בערבון שהוטל על המבקשת בהליך העיקרי. הטעם לכך נעוץ בהגיונן של תקנות בית המשפט (אגרות), תשמ"ח-1987, אשר קובעות כי בקשה לסעד ביניים או הבאת הליך ביניים בגדרו של אותו הליך לא יחוייבו באגרה. אמנם, הוראת הפטור איננה חלה במישרין במקרה זה, אך הגיונה מאפשר להסתפק בערבון שתופקד בהליך העיקרי, בהתחשב הנסיבות המיוחדות של הליך זה, כפי שפורטו על ידי כב' הרשם שחם. התוצאה היא שניתן פטור מחובת הפקדת הערבון, והתיק יועלה לשופט לשם הכרעה בבקשה.

בשולי הדברים שימת לב מר דני לוי לדרך הבלתי נאותה של התיוק בתיק זה.