ע"א 7696/15 נסר אלדין בשיר נ. פקיד שומה חיפה

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' סוקול ) שקיבל בחלקו את ערעור המבקש ואחרים על שומות מס שהוצאו להם לשנות המס 2006-2004.

1.

כעולה מפסק הדין של בית המשפט המחוזי, המבקש ומר יהודה ליאור (המערער 2 בבית המשפט המחוזי; להלן: ליאור ; וביחד: השניים ) היו בעלי מניות ב-4 חברות (להלן: החברות ). בשנת 2006 החליטו השניים לחלק ביניהם את הנכסים והזכויות בחברות. השניים ערכו הסכם היפרדות שלפיו כל אחד יישאר בעל מניות יחיד בשתיים מן החברות; ושייערך ביניהם איזון כך שהזכויות והנכסים שמועברים לאחד יהיו שווים לאלה שמועברים לאחר. בשומת מס שהוציא המשיב – פקיד השומה בחיפה – נקבע כי נוצר למבקש בשנת 2006 רווח הון בסך של 1,470,000 ש"ח בגין העברת הזכויות בחברות. עוד נקבע כי יתרת חובה שנותרה באחת החברות תירשם כדיבידנד שלקחו השניים בחלקים שווים. במסגרת השגות של השניים על השומות שהוצאו להן תוקנה שומתו של המבקש כך שרווח ההון ממכירת המניות האמורה הועמד על סך של 2,060,900 ש"ח, זאת בהתאם לשווי השוק של החברות במועד העברת המניות כפי שנקבע על ידי המשיב. המבקש ערער על השומה המתוקנת. להשלמת התמונה יצוין כי גם ליאור ערער על שומתו המתוקנת; וכי בית המשפט המחוזי דן במאוחד בערעורים אלה ובערעור שהוגש מטעם אחת החברות על שומתה.

1.

בית המשפט (כב' השופט ר' סוקול ) קיבל ביום 16.8.2015 את ערעור המבקש בחלקו. נקבע כי יש לחשב את רווח ההון לפי שווי השוק של הנכסים שהועברו ולא לפי התמורה המוסכמת. לאחר שהתרשם מחוות דעת שהוצגו לפניו – קבע בית המשפט ששווי השוק של החברות שהזכויות בהן הועברו למבקש גבוה מהתמורה שהעביר עבורן (אך נמוך מהאומדן שערך המשיב), ושיש לפיכך לתקן את שומתו כך שרכיב רווח ההון בשנת 2006 יועמד על שיעור של 1,111,537 ש"ח. אשר לערעורו של ליאור, בית המשפט קבע, בין היתר, כי שומתו תתוקן כך שתבוטל בה ההכנסה החייבת מרווח הון בגין העבר ת הזכויות בחברות. בית המשפט גם דחה את טענות השניים נגד רישום יתרת החובה באחת החברות כדיבידנד שחולק להם.

2.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין ובצדו הגיש בקשה לעיכוב ביצוע, היא הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי סיכויי ערעורו טובים, זאת – בין היתר – מששגה בית המשפט קמא בקביעותיו הן לגבי אופן חישוב שווי החברות; הן לגבי השווי שנקבע להן בפועל. עוד נטען כי פסק הדין יוצר אפליה בין המבקש לבין ליאור, שכן הסכם ההיפרדות איזן בין הזכויות של השניים אך התוצאה היא שלמבקש נותר חיוב במס בגין רווח הון בעוד שחיובו זה של ליאור בוטל. אשר למאזן הנוחות המבקש טוען כי עליו לשלם מס בשיעור של 458,097 ש"ח ואם לא יעוכב פסק הדין ייגרם לו נזק כבד, שעלול להיות בלתי הפיך, בעוד שלמשיב לא ייגרם נזק מהעיכוב.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, על המבקש עיכוב ביצוע לתקופת הערעור להראות כי מתקיימים בעניינו שני תנאים, המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": כי סיכויי הערעור טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן שאם לא יעוכב הביצוע לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו או שייגרם לו נזק בלתי הפיך ( ע"א 6961/14 עיריית חיפה נ' ורדיה סנטר מרכזי מסחר בע"מ , פסקה 4 (19.11.2014)). אף מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, סבורני כי מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה. זאת, מכיוון שעסקינן בפסק דין המטיל חיוב כספי, ועל המבקש להראות שאם יזכה בערעורו קיים חשש משמעותי שלא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו (בש "א 8240/96

חנני

נ' פקיד שומה חיפה , פ''ד נ(5) 403 , 405 (1997)). חשש זה אינו מתקיים בענייננו משמדובר ברשות מרשויות המדינה, שחזקה עליה כי אם יתקבל הערעור תשיב את החיוב (ע"א 672/15 ג. ארזים ניהול ותפעול בע"מ נ' פקיד שומה אילת , פסקה 5 (22.2.2015)). טענת המבקש כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב הביצוע נטענה בעלמא וללא ביסוס עובדתי, ולפיכך אין בה כדי להטות את כף מאזן הנוחות לעבר קבלת הבקשה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.