ע"א 7759/99 לינה הנדסה בע"מ נ. אחמד חסאן

בפני בקשה למחיקת בקשת רשות ערעור מחמת אי הפקדת ערבון במועד ובקשה להארכת המועד להפקדת הערבון - עד למועד הפקדתו בפועל. לשם הבהירות ייקראו הצדדים בהתאם למעמדם בהליך העיקרי.

1.בקשת רשות הערעור ביום 2.11.99 עניינה בסרובו של בית משפט השלום להתיר למבקשת לתקן את כתב ההגנה שהגישה. ביום 17.11.99 הומצאה למבקשת הודעה על חיובה בהפקדת ערבון בסך 10,000 ש"ח תוך שלושים יום. ערבון לא הופקד. ביום 23.12.99 הגיש המשיב בקשה לדחיית בקשת רשות הערעור מטעם זה. ביום 6.3.00 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להפקדת הערבון. בבקשה (שלא נתמכה בתצהיר) נטען, כי את המבקשת פקדו קשיים כלכליים בעטיים נתקלה בקושי רב בגיוס כספי הערבות. עוד נטען, כי כספי הערבות גויסו, בסופו של דבר, לאחר מאמצים רבים ובעקבות פניה למספר מקורות. המשיב מתנגדת לבקשה, הואיל והוגשה לאחר שהוגשה בקשה לדחיית בקשת רשות הערעור, הואיל ואינה מפורטת והואיל ואינה נתמכת בתצהיר או במסמכים.

2.הדין עם המשיב. אי הפקדת ערבון במועד היא פגם הדבק בהליך, אשר אינו עניין של מה בכך (בש"א 2005/97 אפרים יהושע נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , לא פורסם. ראו גם: ע"א 1718/99 מנחם לין נ' אניס זולטן , לא פורסם; ע"א 4149/98 יצחק עיני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , לא פורסם). בבואנו לבחון את השלכותיו של פגם מעין זה שומה עלינו לשקול הן את האינטרס של המבקש - המבקש להשמיע את טענותיו לגופן, הן את האינטרס של הצד שכנגד - הזכאי שלא להיות מוטרד משך תקופה בלתי מוגדרת עקב השתהותו של המבקש - והן את האינטרס הציבורי - במניעת התארכותם של הליכים ללא צורך וצידוק (וראו: בש"א 3780/98 גיא רוזן ואח' נ' כפר הריף כפר שיתופי להתיישבות , פ"ד נב (3) 625, ע"א 3857/96 יוסף שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ , פ"ד נב (2) 706). בבחינת האיזון בין אינטרסים אלה מן הראוי לבחון את משך האיחור בהפקדת הערבון, את הטעמים לאיחור ואת עיתויה של הבקשה להארכת מועד - בהתייחס לבקשות לדחיית בקשת רשות הערעור או להחלטות בית המשפט לעניין זה. הצבתם של נתונים אלה מכריעה את הכף כנגד המבקשת: איחורה הוא ניכר - כשלושה חודשים, הסברה לאיחור זה הוא כוללני, הוא אינו נתמך בתצהיר ואין בו כל התייחסות לשאלה מדוע לא ביקשה המבקשת מבעוד מועד (ובתוך התקופה שנקצבה לכך) ארכה להפקדת ערבון. זאת ועוד - הבקשה להארכת מועד הוגשה זמן לא מבוטל לאחר הגשת בקשה לדחיית בקשת רשות הערעור עקב כך. הצטרפותם של גורמים אלה מחייבת את המסקנה כי המבקשת נהגה הזנחה במילוי חובותיה הדיוניות, בין מלכתחילה ובין בדיעבד. בנסיבות אלו אין להעדיף את טובתה על פני האינטרס של המשיב ועל פני האינטרס הציבורי בניהול סדור ומתוזמן של ההליך המשפטי. למעלה מן הצורך, יצויין, כי גם לגופו של עניין דומה כי סיכויי בקשת רשות הערעור (שעניינה, כאמור לעיל, בבקשה לתיקון כתב הגנה שנדחתה בהחלטות לקוניות בשתי ערכאות) היו קלושים ביותר (בהתחשב במדיניותו של בית משפט זה - וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). כך שהפגיעה שהסבה המבקשת לעצמה אינה גדולה.

הבקשה להארכת מועד להפקדת ערבון נדחית איפוא. הבקשה לדחיית בקשת רשות הערעור עקב אי הפקדת ערבון מתקבלת ובקשת רשות הערעור נדחית, בהתאם להוראות תקנות 404 (ב) ו- 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. המבקשת תישא בהוצאות המשיב עקב שתי הבקשות בסך 1,500 ש"ח.