ע"א 7764/21 ניסן פרנק נ. עו"ד יקיר ניידק

הערעור שבכותרת מופנה נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בפש"ר 33375-12-11 מיום 22.7.2021 (להלן: ההחלטה ), במסגרתה נקבע כי צו ההפטר שניתן למערער לא יחול על חובו כלפי המשיבה 3, עיריית פתח תקווה (להלן: העירייה ). לטענת העירייה, ההחלטה אינה נחשבת "צו בפשיטת רגל" אלא "החלטה אחרת" שאינה נתונה לערעור בזכות, ולפיכך כי יש להורות על מחיקתו של הערעור שבכותרת על הסף. המערער והמשיבים 1 ו-2 סבורים כי אופן ההשגה על ההחלטה הוא על דרך של הגשת ערעור בזכות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי אכן עומדת למערער זכות ערעור על ההחלטה. עסקינן כאמור בהחלטה שמחריגה את החוב של המערער לעירייה מצו ההפטר שניתן בעניינו, ובכך היא משנה, הלכה למעשה, את צו ההפטר, ולכן היא נתונה לערעור בזכות (ראו: בש"א 3736/19 עופר נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 6 (6.7.2020); והשוו: רע"א 3175/19 אבן חיים נ' המוסד לביטוח לאומי , פיסקה 8 (8.8.2019), וההפניות שם). זאת, בין אם נראה את ההחלטה כ"צו בפשיטת רגל" בהתאם לסעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-2000, ובין אם נבחן אותה בראי כללי הערעור הרגילים, שאז יש לראותה כהחלטה מאוחרת לפסק דין הנוגעת לחיוב עצמו, ועל כן כמקימה זכות ערעור (להרחבה ראו: רע"א 2328/21 בומשטיין נ' עו"ד בללתי – נאמן , פיסקה 8 (30.6.2021)).

המסקנה היא כי למערער נתונה זכות ערעור על ההחלטה, ועל כן יוותר ההליך שבכותרת על כנו.

באשר לבקשה למתן פטור מהפקדת ערובה – בקשה זו אינה מניחה תשתית עובדתית מלאה באשר למצבו הכלכלי של המערער. בין השאר, לא פורטו הוצאות המערער ולא ניתן הסבר מדוע אין באפשרותו להסתייע בסביבתו הקרובה לצורך הפקדת הערובה. כמו כן, המערער לא פירט כיצד עלה בידיו לממן את ייצוגו המשפטי בבית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, לא ראיתי להורות על מתן פטור מהפקדת ערובה, אשר ממילא עומדת על סכום מתון ביחס לערובות המופקדות בהליכי ערעור אחרים (ראו: פרט 4 לתוספת השלישית לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

אם כן, המערער יפקיד את הערובה עד ליום 22.5.2022.

החלטה זו תתויק בתיקי השופטים.