ע"א 7820/19זאב פרץ נ. בן ציון שיפטן

השופט נ' סולברג :

1.

ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 2.10.2019, בה"פ 10675-01-18 (השופטת ר' רונן ). במסגרת פסק הדין, שניתן בהליך 'טען-ביניים', בהתאם לתקנה 224 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נקבע כי המערערים, זאב פרץ ואליעזר רוטשטיין, הפרו חוזה שכרתו עם המשיב, בן ציון שיפטן, לרכישת מניותיו בחברת שחר אנרגיה בע"מ. בהתאם, נפסק כי ביטול החוזה על-ידי שיפטן נעשה כדין; וכי מוטל על הנאמן להסכם להשיב את המניות לידי שיפטן, באמצעות שטרות נגדיים המצויים ברשותו.

2.

אלה העובדות בתמצית, כפי שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי: שני הצדדים להליך החזיקו במניות חברת שחר אנרגיה בע"מ. לימים נקלעה החברה לקשיים, ונזקקה לגיוס אשראי נוסף. דא עקא, התברר כי יקשה על החברה לגייס מקורות מימון נוספים, כל עוד שיפטן מחזיק במניותיה. נוכח זאת, וכדי למנוע את קריסת החברה, סוכם כי פרץ ורוטשטיין ירכשו את מניותיו של שיפטן. אכן, ביום 2.8.2017 נחתם חוזה רכישה, ועו"ד יצחק פלג מונה כנאמן על ביצועו. במסגרת ההסכם נקבע, כי בתמורה לתשלום סך של 120,000 ₪, יעביר שיפטן את כל מניותיו לידי פרץ ורוטשטיין, ואלה מצדם יפעלו לשחרורו של שיפטן מכל ערבויותיו לחברה. עוד התחייבו פרץ ורוטשטיין, להמציא לשיפטן, בתוך 14 ימים, לוח סילוקין עדכני של הלוואות שנטלה שותפות 'שחר אמנה', המשותפת לשחר אנרגיה וגורם אחר. כמו כן נקבע, כי לאחר ששחר אמנה תסיים להחזיר את ההלוואות שנטלה, יהא שיפטן זכאי ל-18% מהתקבולים שיוזרמו לשחר אנרגיה משחר אמנה, ובעניין זה יחתם "הסכם משלים" בתוך 30 ימים.

3.

סמוך לאחר חתימת ההסכם, ביקשו פרץ ורוטשטיין לשחרר את שיפטן מערבויותיו, כמוסכם, בהן ערבות שניתנה על-ידו לטובת בנק הפועלים. אלא מאי? הבנק דרש, כתנאי לשחרור שיפטן מהתחייבותו, כי ימסר לרשותו מסמך המאשר ששיפטן חדל להיות בעל מניות בחברה, ואילו מכוח ההסכם, העברת המניות אמורה היתה להעשות רק לאחר שפרץ ורוטשטיין ישלימו את התחייבויותיהם בהסכם, ובכלל זה שחרורו של שיפטן מעול הערבויות. כדי לצאת מ'המעגל השוטה' שאליו נקלעו, נפגשו הצדדים שוב ביום 14.9.2017, ובמסגרת זו הוסכם על שינוי מתווה העסקה. לפי המתווה החדש, לאחר שתועבר התמורה הכספית בסך של 120,000 ₪, יעביר הנאמן את מניותיו של שיפטן לידי פרץ ורוטשטיין, כדי לעמוד בדרישת הבנק, וככל שפרץ ורוטשטיין לא יעמדו בהתחייבויותיהם, יעשה הנאמן שימוש בשטרות נגדיים שיֵחתמו וימסרו לו על-ידם, ובאמצעותם יפעל להשיב את המניות לבעלותו של שיפטן.

4.

בהתאם למתווה החדש, העבירו פרץ ורוטשטיין את התמורה הכספית; ושיפטן מצדו העביר את בעלותו במניות לרשותם. סמוך לאחר מכן, העלה שיפטן טענות להפרת החוזה מצד פרץ ורוטשטיין, הודיע על ביטולו, ופנה לנאמן בדרישה להשבת המניות לרשותו, באמצעות השטרות הנגדיים המוחזקים על-ידו. פרץ ורוטשטיין טענו מנגד, כי מילאו אחר כל התחייבויותיהם, ועל כן, אין מקום לביטול החוזה, וממילא גם לא קמה הצדקה להשבת המניות לרשותו של שיפטן. הנאמן, שמצא עצמו 'בין הפטיש לסדן', פנה לבית המשפט המחוזי, על מנת שיורה לו, כדת מה לעשות בשטרות הנגדיים. בפסק הדין, קבע בית המשפט המחוזי כי פרץ ורוטשטיין הפרו את החוזה מספר פעמים, כי הוא בוטל כדין, ועל כן, מוטל על הנאמן לעשות שימוש בשטרות הנגדיים שברשותו, ולהשיב את המניות לידי שיפטן.

מכאן הערעור שלפנינו.

5.

עיינו בטענות הצדדים בכתב; שמענו את טיעוניהם בעל-פה. אחרי ככלות הכול, מקובלת עלינו קביעת בית המשפט המחוזי, כי פרץ ורוטשטיין הפרו את ההסכם מספר פעמים: שיפטן לא שוחרר מערבותו בבנק הפועלים; פרץ ורוטשטיין לא המציאו לידיו לוח סילוקין מעודכן; וכפועל יוצא גם לא נחתם על-ידם אותו "הסכם משלים" . כמו כן, מקובלת עלינו קביעת בית המשפט המחוזי, כי אי-שחרורו של שיפטן מן הערבות שמסר לבנק הפועלים, הריהי הפרה יסודית מסתברת, אשר מקנה לו זכות לבטל את החוזה. הוא הדין גם באשר לקביעה כי ההודעה ששלח שיפטן לנאמן, והובאה לידיעתם של פרץ ורוטשטיין, עונה מכללא על הדרישה, ליתן לפרץ ורוטשטיין ארכה להסרת מחדלם, וככזו מאפשרת לשיפטן לבטל עתה את החוזה, אף אם נניח כי אין מדובר בהפרה יסודית.

6.

אף אדם אינו מעוניין להיקלע לסיטואציה, שבסופה הוא מוצא עצמו "קרח מכאן ומכאן" (בבלי, בבא קמא ס, ע"ב). במצב זה ממש מצא שיפטן את עצמו: הוא חדל מלהיות בעל מניות בחברה מחד גיסא; ונותר ערב לחובותיה מאידך גיסא. גם הודעת בנק הפועלים מיום 12.9.2017, בסוגיית הערבות, לא היה בה כדי לסייע. בהודעה זו נכתב, כי: "המנהלה מאשרת להפטיר את בן ציון שיפטן מערבותו האישית לטובת שחר אנרגיה בכפוף למכירת מלוא החזקותיו בחברה. אנחנו ממתינים לנוסח המשפטי בעניין ומשם נמשיך בטיפול" . מלשון ההודעה עולה בבירור, כי היא איננה בעלת תוקף משפטי מחייב, ואין בה כדי לפוטרו מן הדין, לוּ היה נתבע על-ידי הבנק. בנסיבות אלו, ברי כי "אדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה" (סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970). נראה אפוא, כי די בכך כדי לקבוע כי החוזה הופר על-ידי פרץ ורוטשטיין הפרה יסודית, אשר מכוחה רשאי היה שיפטן להודיע על ביטול החוזה.

7.

אמנם, אחת מקביעותיו של בית המשפט המחוזי, לגבי הפרה נוספת מצד פרץ ורוטשטיין, הנוגעת לשחרורו של שיפטן מערבות לחוב החברה בבנק אוצר החייל, לא התבררה די הצורך בטיעוני הצדדים, ונותרו לגביה אי-אלו סימני שאלה. עם זאת, נוכח המסקנה שאליה הגענו, כי המערערים הפרו את החוזה מספר פעמים, בכלל זה הפרה יסודית, די בכך כדי לקבוע כי ביטול החוזה נעשה כדין, אף מבלעדי הפרה נטענת זו, ואין כל טעם מעשי בבירור הטענות הנוגעות לה.

8.

לבד מן הערעור על פסק הדין גופו, ביקשו פרץ ורוטשטיין לערער גם על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.7.2018, שבגדרה נדחתה בקשתם לסילוק ההליך על הסף. בהקשר זה טענו, כי הליך מסוג 'טען ביניים' אינו הולם את אופיו של הסכסוך מושא הערעור, וכי השימוש בו הביא לפגיעה בזכויותיהם הדיוניות, וגרם להם עיוות דין. גם בטענות אלו לא מצאנו ממש. בית המשפט המחוזי הוציא תחת ידו החלטה מנומקת ומפורטת, המבהירה היטב מדוע טען-ביניים, הוא האכסניה הדיונית המתאימה להליך זה. יתרה מכך, מפסק הדין עולה בבירור, כי ניתנה לצדדים האפשרות לשטוח את טענותיהם כדבעי; כי לא נפגעה זכותם הדיונית; וכי לא נגרם למי מהם כל עיוות דין.

9.

אשר על כן, משלא נמצא טעם טוב לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין מושא הערעור; משנוכחנו לדעת כי הממצאים האמורים תומכים במסקנות המשפטיות שבפסק הדין; ומשלא נתגלתה בו כל טעות בדבר חוק והלכה, או באופן ישומם; אנו דוחים את הערעור, בנתון לאמור בפסקה 7 לעיל, ומאמצים את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, על נימוקיו. זאת מכוח סמכותנו שלפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

המערערים ישאו בהוצאות המשיב 1, בסך של 10,000 ₪.