פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
7829/11 - א'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המערערת:
מועב שירותי מזון בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. חנית נוב, עו"ד
2. כונס הנכסים הרשמי
בקשה לסילוק ההליך על-הסף
החלטה
ההליך שבכותרת נסב על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 13.7.2011, שבה נדחתה בקשת המערערת לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד. המשיבה 1 הגישה בקשה לסילוק הערעור על-הסף. בקשה זו בדין יסודה. כלל מושרש הוא כי החלטה בבקשה לביטול פסק-דין היא "החלטה אחרת", זאת בין אם הבקשה נתקבלה ובין אם נדחתה (ראו למשל אורי גורן
סוגיות
בסדר
דין
אזרחי 377-376 (מהדורה עשירית, 2009); ע"א 197/83 בצלאל נ' שפרינגר , פ"ד לז (4) 99, 104-103 (1983); ע"א 39/83 עיזבון אלראי נ' ליברמן , פ"ד לח (4) 428 (1984)). ודוק: דיני הערעור על החלטות בית המשפט של פירוק הם כמו דיני הערעור הרגילים, משמע, כשמדובר ב"החלטה אחרת" – הערעור טעון רשות. עוד אדגיש, כי עצם העובדה שבית המשפט המחוזי לא הסתפק בדחיית טענותיה של המערערת לעניין ביטול ההחלטה במעמד צד אחד, אלא הוסיף ודחה – בבחינת למעלה מן הצריך – גם את טענותיה לגוף העניין, אין בה כדי לשנות את סיווגה של ההחלטה. כאמור, ההליך שבו דן והכריע בית המשפט בהחלטתו הוא הליך של בקשה לביטול החלטה; משמעות החלטתו של בית המשפט מיום 13.7.2011 היא שההחלטה המקורית – מיום 26.1.2010 – ממשיכה להתקיים. לאור זאת מדובר ב"החלטה אחרת", והערעור שבכותרת – שהוגש ללא רשות – דינו להימחק.
המבקשת העלתה בקשה חלופית להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור מטעמה. לא ראיתי לקבל בקשה זו. המערערת לא רק טעתה בסיווג ההליך – טעות לגבי דין מושרש וידוע – אלא גם הגישה את ההליך באיחור, בהתחשב בפרק הזמן הקצוב בדין להגשת בקשת רשות ערעור. האיחור הוא איחור משמעותי של למעלה משלושה שבועות. לא שוכנעתי כי אי אפשר היה למנוע את האיחור האמור; גם אם היה ספק בלב המערערת באשר לדרך הנכונה לערער על ההחלטה, היה עליה להגיש בקשת רשות ערעור בתוך המועד הקבוע לכך בדין, תוך הפניה לתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למקרה שבכל זאת עומדת לה זכות ערעור. זאת ועוד, הבקשה לביטול החלטה בעצמה הוגשה באיחור ניכר – כך קבע בית המשפט המחוזי; ההחלטה המקורית ניתנה עוד ביום 26.1.2010 (לפני קרוב לשנתיים). בנסיבות אלה, האינטרס בדבר סופיות הדיון מקבל משנה תוקף. לבסוף אדגיש כי לא התרשמתי שסיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור גופה גבוהים במידה התומכת במתן ארכה בנסיבות העניין.
אשר על כן, בקשת המשיבה 1 לסילוק הערעור על-הסף מתקבלת. בקשת המערערת למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור נדחית. המערערת תישא בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבה 1 בסך של 3,000 ₪.
ניתנה היום, י"ז בכסלו
תשע"ב (13.12.2011).
גיא שני
ר ש ם