ע"א 3792/15 אביסרור משה ובניו עבודות בנין ופיתוח בע"מ נ. עו"ד אופיר יצחק

1.

במסגרת הליך הפירוק המתנהל בעניינה של המשיבה 2 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, קיבל בית המשפט ביום 28.5.2014 בקשה שהגיש המשיב 1 לחייב את המערערת לשלם לקופת הפירוק סכום כספי בגין עבודות שהמשיבה 2 ביצעה עבורה. הבקשה התקבלה לאחר שהמערערת לא הגישה תגובה מטעמה לבקשת המשיב 1.

המערערת עתרה לביטול ההחלטה מיום 28.5.2014 אך בקשתה נדחתה ביום 8.10.2014, וכך נדחתה ביום 21.4.2015 גם בקשה נוספת שהגישה המערערת לביטול אותה ההחלטה, משנקבע כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר וכי ההחלטות מיום 28.5.2014 ומיום 8.10.2014 הפכו לחלוטות.

הליך זה נסב על ההחלטה מיום 21.4.2015, בה נדחתה כאמור הבקשה השניה שהגישה המערערת לביטול ההחלטה מיום 28.5.2014.

2.

ההליך אותו הגישה המערערת הוא ערעור בזכות, והיא ציינה בעניין זה בגוף הודעת הערעור כי נתונה לה זכות ערעור על ההחלטה, אותה יש לסווג לטענתה כפסק דין, בשל "גישת בית המשפט שהחלטתו הינה החלטה סופית" וכן נוכח העובדה שאין מדובר בהחלטה בעלת אופי דיוני.

במסגרת תגובה שהגיש כונס הנכסים הרשמי, המשיב 3, לבקשה למתן סעד זמני בערעור אותה הגישה המערערת ציין הוא כי למערערת לא נתונה זכות ערעור על ההחלטה. בעקבות כך הועברה שאלת סיווגו של ההליך לטיפולי (החלטת כב' השופט מ' מזוז מיום 27.7.2015).

3.

לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ושקלתי בדבר סבורני כי הצדק עם המשיב 3 וכי ההחלטה עליה נסב ההליך היא "החלטה אחרת", עליה רשאית היתה המערערת להשיג אך בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור.

ההחלטה בה הכריע בית המשפט ביחידה דיונית מתוחמת היא ההחלטה מיום 28.5.2014, בה התקבלה בקשת המשיב 1 לחייב את המערערת לשלם לקופת הכינוס סכום כספי. על כן החלטה זו היא הנושאת "משקל סגולי" של פסק דין, ועליה רשאית היתה המערערת להשיג בדרך של הגשת ערעור בזכות. לעומת זאת ההחלטות המאוחרות לאותה החלטה - ההחלטה מיום 8.10.2014 וההחלטה מיום 21.4.2015 (ההחלטה נשוא ההליך) - בהן נדחו בקשות לביטול פסק הדין, הן החלטות הטפלות לפסק הדין וככאלו יש לסווג כל אחת מהן כ"החלטה אחרת" (ראו והשוו: רע"א 2874/14 עו"ד עופר שפירא בתפקידו ככונס נכסים לשעבר על זכויות החייב יוסף חבה נ' ב.ח.מ.ח ניהול ואחזקות בע"מ (25.6.2014); ע"א 4443/13 בנייני מרכז אלכסנדר בע"מ ואח' נ' מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ , פסקה 5 (12.9.2013); ע"א 7829/11 מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב (13.12.2011)).

אציין כי לא ניתן לקבל בהקשר זה את טענת המערערת לפיה משקבע בית המשפט בהחלטה מיום 21.4.2015 כי ההחלטות מיום 28.5.2014 ומיום 8.10.2014 הן חלוטות מלמד כי מדובר בפסק דין, שהרי אם נאמר אחרת כל אימת שפסק דין יהפוך חלוט יהא מקום לקבוע כי החלטה בבקשה לביטולו מהווה גם היא פסק דין. גישה כזו עומדת כאמור בניגוד לפסיקה ואף בניגוד להגיונם של דברים.

אשר על כן לא נתונה למערערת זכות ערעור על ההחלטה. היות ולא ניתן להסב ערעור בזכות להליך של בקשת רשות ערעור (וזאת בשונה מהסבת בקשת רשות ערעור לערעור בזכות על פי הוראת תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), המשמעות המעשית היא כי המערערת רשאית לעתור למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור.

בנסיבות העניין רשאית המערערת להגיש בקשת ארכה להגשת הליך ערעורי בתוך עשרה ימים מעת המצאת ההחלטה (ימי הפגרה יבואו במניין), בה תבהיר איזה טעם מצדיק מתן ארכה כזו. ככל שתוגש בקשה כאמור תיבחן היא לגופה, וככל שלא תוגש בקשה, יימחק ההליך שבכותרת.