ע"א 4589/20 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. עו"ד איתן פריימן, בתפקידו כנאמן לחב

1.

כיצד יש להשיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי שניתנה מכוח סעיף 219(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון ) – באמצעות הגשת ערעור בזכות או שמא בקשת רשות ערעור?

2.

ואלה בקצרה העובדות הצריכות לעניין: חברת היי-ווד דבליו.פי.סי תעשיות (2013) בע"מ (להלן: החברה ) הגישה לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה לאישור הסדר חוב בינה לבין נושיה שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים (חדל"ת 44405-03-20). בגדרי הליך זה ניתנו בבית המשפט המחוזי צו עיכוב הליכים וצו איסור דיספוזיציה, אולם בסופו של יום הבקשה נדחתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 20.4.2020.

3.

לאחר מכן, הגישה החברה בקשה למתן צו פתיחת הליכים להפעלת החברה ושיקומה (חדל"ת 23327-04-20). במסגרת זו הגיש המשיב, הוא הנאמן לנכסי החברה, בקשה להורות למבקש להעביר לקופת ההפעלה של החברה כספים שגבה ממנה מאז הוגשה הבקשה לאישור הסדר חוב על-ידי החברה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' עיילבוני ) קיבל את הבקשה בהחלטתו מיום 5.6.2020 בקבעו כי גביית הכספים על-ידי המבקש בטלה בהתאם לסעיף 219(א) לחוק חדלות פירעון, בהיותה פעולה המקנה עדיפות לנושים. בנסיבות אלה, הורה בית המשפט למבקש לשלם לקופת ההפעלה סך של 637,853 ש"ח (להלן: ההחלטה ).

4.

המבקש, בנק לאומי לישראל בע"מ, שלא השלים עם החלטה זו, הגיש את בקשת רשות הערעור שבכותרת "למען הזהירות" בציינו כי לעמדתו נתונה לו זכות ערעור על ההחלטה. שאלת סיווגו של ההליך, כערעור בזכות או ברשות, הועברה לטיפולי בהתאם להחלטתו של כבוד השופט ד' מינץ מיום 22.7.2020. אף המשיב סבור כי למבקש נתונה זכות ערעור על ההחלטה.

5.

סעיף 349(א) לחוק חדלות פירעון קובע שפסק דין של בית משפט מחוזי בערכאה הראשונה שניתן לפי החוק, ניתן לערעור לפני בית המשפט העליון. הסעיף ממשיך ומונה רשימת החלטות שיש לראות בהן כ"פסק דין". ואולם, כפי שנקבע על-ידי כבוד השופט מינץ

בבש"א 7064/18

אביר נ' אגיב (19.11.2018):

"על פי פשוטו של מקרא, החוק אינו בא לשנות את ההבחנה בין 'פסק דין' ל'החלטה אחרת' שאיננה פסק דין, אשר כידוע ההבחנה בין השניים באה לידי ביטוי בשאלה האם ההחלטה סיימה את המחלוקת בתיק באופן שבו התיק הקונקרטי נסגר (וראו לדוגמה: רע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ , פ"ד מב(4) 393 (1989); רע"א 7213/12 שטיחים בסנטר ב.ש. בע"מ נ' אייס אוטודיפו בע"מ

(10.12.2012)). תכלית הסעיף היא להרחיב את מתן זכות הערעור גם לגבי החלטות שונות הנמנות בסעיף" (שם ,

בפיסקה 6).

6.

בענייננו, החלטתו של בית המשפט המחוזי אמנם אינה נמנית ברשימת ההחלטות הנכללת בסעיף 349(א) לחוק חדלות פירעון, אולם אני סבורה כי בחינתה בהתאם לכללים שעוצבו בפסיקה באשר להבחנה בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת" מובילה למסקנה כי עסקינן ב"פסק דין" המקנה זכות ערעור.

7.

המבחן המרכזי המשמש לסיווגן של החלטות שיפוטיות הוא "מבחן הסופיות" או מבחן "סגירת התיק", שעיקרו בשאלה האם ההחלטה נשוא הדיון סיימה את בירור המחלוקת בין הצדדים ו"סגרה" למעשה את ההליך המשפטי (ראו: ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי , פ"ד מז(1) 152, 158 (1993); רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל , פיסקה 4 (17.8.2006); בע"מ 3240/13 פלונית נ' פלוני , פיסקה י' (14.7.2013)). בפסיקה הושרש מבחן עזר נוסף לשאלת ההבחנה בין "פסק דין" ובין "החלטה אחרת", הוא "מבחן הסעד", ולפיו ככל שניתן או נשלל סעד כלשהו בהחלטת בית המשפט הרי שמדובר ב"פסק דין", ואם לאו – הרי שמדובר ב"החלטה אחרת" (ראו: ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט , פ"ד נא(4) 363, 365 (1997); בש"מ 1059/11 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הועדה המקומית נתניה , פיסקה 5 (29.5.2011)). היינו, גם החלטה שאינה מסיימת את מלאכת השיפוט כולה – כלומר אינה סוגרת את התיק בכללותו – עשויה להיחשב לעיתים "פסק דין חלקי". "פסק דין חלקי", מעצם טיבו ובשונה מ"החלטה אחרת", מסיים את הדיון לגבי חלק מבעלי הדין או לגבי חלק מן הסעדים אשר נתבעו במסגרת התובענה. ככזה, עומד הוא בפני עצמו ואין הוא מהווה שלב ביניים בדרך לבירור סופי של התובענה (ראו: ע"א 1735/19 פלונית נ' קופת חולים מאוחדת , פיסקה 15 (20.2.2020), וההפניות שם). באשר להחלתו של מבחן הסעד בהליכי חדלות פירעון, ציינתי בעבר כך:

"'מבחן הסעד' יושם בפסיקה אף במקרים בהם התעורר צורך לסווג החלטות שיפוטיות שניתנות במסגרת הליכים שהתאפיינו בהתדיינות 'מתמשכת ומתגלגלת'. כך, בייחוד בהליכי חדלות פירעון (פירוק חברות ופשיטת רגל) המורכבים למעשה מ'יחידות דיוניות' העומדות בפני עצמן, תוך שנקבע בפסיקה כי במקרים שבהם מדובר בהחלטה שסתמה את הגולל על 'יחידה דיונית' מסוג זה, הרי שזו תסווג כ'פסק דין' אף שההליך בכללותו עודנו ממשיך להתנהל" (ע"א 3853/19 חלא נ' מזרחי , פיסקה 13 (6.5.2020)).

8.

ומן הכלל אל הפרט: אף אני סבורה, כפי שסבורים הצדדים, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי סותמת את הגולל על "יחידה דיונית" עצמאית המתייחסת לסוגיית גביית הכספים על-ידי המבקש מן החברה בתקופה שמאז מתן צו עיכוב הליכים וצו איסור הדיספוזיציה (ראו והשוו: בש"א 6914/13 גבעתי נ' גלמנוביץ , פיסקה 2 (25.12.2013) ; ע"א 3792/15 אביסרור משה ובניו עבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' עו"ד אופיר יצחק - מפרק , פיסקה 3 (3.8.2015) ; ע"א 8175/19 שלמה נ' ליאור מזור, עו"ד - הנאמן על נכסי החייב (24.5.2020)). בנסיבות אלה, ההחלטה מהווה למעשה "פסק דין" הנתון לערעור בזכות.

9.

התוצאה היא כי סיווגו של ההליך ישונה לערעור בזכות על כל המשתמע מכך. המבקש ישלם את הפרש האגרה עד ליום 29.10.2020 ויגיש, עד למועד זה, דף פתיחה מתוקן לכתב הטענות הפותח כך שהממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי, אשר היה צד להליך קמא, יתווסף כמשיב לערעור (וזאת בהתאם להוראת תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי,

התשמ"ד-1984).

החלטתי זו תתויק בתיקי השופטים.