בע"מ 3240/13 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ו' פלאוט) מיום 4.4.13 בתיק עמ"ש 5191-04-13, שבמסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה (השופטת ר' מקייס) מיום 23.2.13 בתיק משפחה 38718-12-12. הפרשה עניינה נושאים הקשורים באמה המנוחה של המבקשת ובסכסוכים בתוך המשפחה בקשר לאם, לאפוטרופסות ולרכוש.

רקע והליכים

ב.

המשיבים 1, 2 ו-3 הם אחיה של המבקשת (להלן האחים ). ביום 19.2.13 הלכה לעולמה אמם, עליה השלום, בהיותה כבת תשעים (להלן

האם ). כשנתיים ומחצה קודם לכן עברה האם אירוע מוחי, אשר בעקבותיו הגישו המבקשת והמשיב 1, מזה ומזה, בקשות למנותם לאפוטרופוס על גופה ועל רכושה. למרבה הצער נפער קרע עמוק במערכת היחסים בין המבקשת לאחים, ואמון הדדי לא היה מנת חלקם בעת האחרונה.

ג.

לאחר ששמע את טענות הצדדים, מינה בית המשפט לענייני משפחה (השופטת ר' מקייס) ביום 10.11.11 את עמותת ש.פ.ר (להלן העמותה ), כאפוטרופא לגופה ולרכושה של האם לתקופה של שמונה חודשים, והורה ללשכה לשירותים חברתיים להכין תסקיר בעניינה. בתסקיר (1.4.12) הומלץ, על רקע טענות האחים כי המבקשת הסיתה את אמם נגדם וגוזלת את רכושה, על מינויו של המשיב 1 כאפוטרופוס לאם. ברם, מששוכנע בית המשפט ביום 8.5.12, כי הן המבקשת הן אחיה מצויים בניגוד עניינים עם אמם, האריך את מינוי העמותה בששה חודשים נוספים, ונתן הוראות בעניין רכושה של האם, לרבות הדירה בה מתגוררת המבקשת, אשר מחציתה בבעלותה ומחציתה בבעלות אמה (להלן הדירה ). בית המשפט לענייני משפחה קבע לעניין זה, כי בנתון לעריכת חוזה שכירות כדין בינה לבין העמותה, תוכל המבקשת להמשיך להתגורר בדירה, והורה לעמותה להזמין לשם כך חות דעת שמאית לקביעת גובה דמי השכירות הראויים. כן הורה על עריכתו של תסקיר משלים לעניין מינוי האפוטרופוס.

ד.

מן האמור בתסקיר מיום 13.6.12 עולה, כי המבקשת והמשיב 1 הקפידו שניהם לשמור על קשר רציף עם הגורמים המטפלים באמם ולוודא את מחסורה, וכי לאם היה קשר קרוב ביותר עם שתי בנותיה. אולם משהפכו המבקשת ואחיה צהובים זו לאלה התרשמה העובדת הסוציאלית, כי אין מנוס מהותרת האפוטרופסות על האם בידי העמותה. בנוסף, ביום 23.7.12 דיוחה העמותה, כי אין היא זוכה לשיתוף פעולה מצד המבקשת לצורך יישום הוראותיו של בית המשפט לעניין הדירה. בעקבות זאת, בהחלטתו מיום 11.9.12, לאחר ששמע שוב את הצדדים, בין יתר הוראותיו הזהיר בית המשפט לענייני משפחה את המבקשת, כי אם לא תשתף פעולה עם העמותה בנוגע לביקור שמאי יינתן לשם כך סיוע משטרתי, ואם תסרב לשלם מחצית מדמי השכירות הראויים, כאמור בהחלטתו הקודמת, יינתנו הוראות למכירת הדירה. ביום 24.9.12 ניתן צו לפיו יהא מינוי העמותה קבוע.

ה.

ביום 19.12.12 שבה המבקשת והגישה בקשה למנותה כאפוטרופא על אמה חלף העמותה, ולמצער למנותה כאפוטרופא על גופה בלבד. לטענתה, הטעם העיקרי לכך שדחה בית המשפט לענייני משפחה את בקשתה הראשונה היה העובדה שהתגוררה מחוץ לישראל; ומשעברה לפני למעלה מחצי שנה להתגורר בישראל דרך קבע וטיפלה באמה במסירות יום יום במהלך תקופה זו – באופן שלא הוטל בו דופי, ואשר הוביל לשיפור ניכר במצבה הרפואי, כך נמסר – חל שינוי נסיבות מהותי, שיש בו כדי להטות את הכף לטובת מינויה. זאת, כנטען, נוכח העדיפות שיש ליתן לבן משפחה במינוי אפוטרופוס. כן נטען, כי בבסיס ההחלטה עמדו טענות כזב שנטענו כנגדה מפי המשיבים וליקויים בתסקיריה של פקידת הסעד. נטען, כי חרף החלטתו של בית המשפט מיום 4.9.12, לפיה יזומנו עדיה של המבקשת לדיון לא נעשה הדבר, ומשום כך נמנעה ממנה האפשרות להזים את טענות אחיה ואת תיאור המציאות השגוי העולה מן התסקירים, ונמנע ממנה יומה המלא בבית המשפט. כן נטען, כי בית המשפט לא נתן דעתו די הצורך לכך, ששני התסקירים שעליהם נסמך בהחלטתו נערכו בטרם היתה למבקשת שהות להוכיח את כישורי הטיפול שלה בארץ, ויש לערוך תסקיר נוסף בטרם הכרעה בבקשתה האמורה. לבסוף נטען, כי הואיל והמחלוקת בין המבקשת לבין אחיה נסבה על השימוש ברכושה של האם, ברי כי אין מניעה ממינויה כאפוטרופא על גופה .

ו.

ביני לביני, שב והתקבל עדכון מהעמותה ולפיו אין המבקשת משתפת עמה פעולה בכל הנוגע לקיום החלטותיו של בית המשפט; הוגש תסקיר משלים נוסף (10.12.12), בו המליץ מינהל השירותים החברתיים על הותרת מינוי העמותה על כנו; ונוכח תלונות שנתקבלו במרכז הרפואי שבו היתה האם מאושפזת, על התנהגותה האלימה של המבקשת כלפי הצוות המטפל וכלפי משפחות אחרות, ולאחר שנשמעו הצדדים בדיון שנערך, נתקבלה ביום 28.1.13 החלטה להגביל את שעות ביקוריה אצל אמה.

ז.

בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 23.2.13, הטעימה השופטת מקייס, כי ניתנת היא על רקע יותר מעשרים בקשות שונות שהוגשו על ידי הצדדים, שתולדתן שלושה תסקירים שנערכו בעניין האם וילדיה (האחרון מיום 10.12.12) וארבע ישיבות שהתקיימו בפניה באולם בית המשפט. כן הוטעם, כי פעם אחר פעם מפרה המבקשת את החלטות בית המשפט ונמנעת משיתוף פעולה עם העמותה. צוין, כי ההמלצה העקבית שניתנת בתסקירים היא שיעמוד בעינו מינויה של העמותה, ונקבע כי בניגוד לנטען, לא חל שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של ההחלטה על מינוי זה. עוד הורה בית המשפט לעמותה, שככל שתוך שלושים יום לא ייערך חוזה שכירות לשביעות רצונה בינה לבין המבקשת, ויוסדר רטרואקטיבית תשלום דמי שכירות בגובה אלף ושמונה מאות שקלים מדי חודש בעבור מגוריה בדירה – החל מחודש מארס 2011, בו הוכרזה האם כחסויה – תגיש תביעה לפירוק השיתוף בנכס ולתשלום דמי שכירות ראויים כאמור. כן הורה למבקשת להשיב לקופת האפוטרופסות כספים שנמשכו מחשבונות האם לשם כיסוי הוצאות החזקת הדירה באותה תקופה, והשית עליה את הוצאות המשיבים בגין ההליכים.

ח.

על החלטה זו הגישה המבקשת ביום 3.4.13 בקשת רשות ערעור. למחרת דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה, בהחלטה קצרה, הן בנימוק דיוני, שהיה צורך ברשות ערעור, והן בהיותה בלתי רלבנטית, מן הטעם שמשעה שנפטרה האם, פקעה האפוטרופסות.

הבקשה

ט.

מכאן הבקשה הנוכחית, המשתרעת על לא פחות מעשרים עמודים (כלפי החלטה של 4 עמודים והחלטה נוספת של שורות אחדות), וזאת בניגוד לתקנה 403(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 הקובעת כי בקשות רשות ערעור יפרטו "בצורה תמציתית" את נימוקי הערעור. נטען בעיקר, כי לא ניתן למבקשת יומה בבית המשפט, הואיל ובקשותיה נדחו על הסף, בלא שנדונו טענותיה לגופן, בלא שנשמעו עדיה ומבלי שהוכחו טענות המשיבים כנגדה. בין היתר נטען, כי במהותה הִיוְתה החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 23.2.13 פסק דין, לכל הפחות לעניין בקשתה למינוי אפוטרופוס חלופי, ומשכך עמדה למבקשת זכות לערער עליה, ושגה בית המשפט המחוזי שעה שדחה את בקשתה על הסף. כן נטען, כי אין העובדה שנפטרה האם מורידה או מעלה לעניין החיובים הכספיים שהושתו על המבקשת בהחלטה מיום 23.2.13, ומשכך לא התיתר הערעור עליה, בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי. הוסף, כי נוכח האור השלילי בו צוירה המבקשת בידי בית המשפט לענייני משפחה, לא זו בלבד שלא נדונו לגופן טענותיה לשינוי נסיבתי המצדיק בחינה מחודשת של מינוי האפוטרופוס, אף טענותיה באשר ליתר הסוגיות לא נשמעו, וראוי היה לפיכך, שבית המשפט המחוזי יידרש למצער לטענות אלה. עוד נטען, כי ניתנו בבית המשפט החלטות הסותרות זו את זו, שהובילו לפגמים מהותיים היורדים לשורש ההליך כולו. לבסוף נטענו אף טענות לגופם של החיובים הכספיים שהושתו על המבקשת, שנוכח האמור להלן לא יפורטו כאן.

הכרעה

י.

רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת מקום בו מתעוררת שאלה משפטית כללית או ציבורית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה נוכחתי, כי אין היא חורגת – ולוא במעט – מעניינם של הצדדים לעבר שאלה רחבה יותר. לא מצאתי בנסיבות כל טעם המצדיק להיעתר לבקשה.

יא.

למעלה מן הצורך יצוין, כי ההליך בבית המשפט לענייני משפחה נפתח כאמור בבקשה למינוי אפוטרופוס על האם; משהכריע בית המשפט ביום 11.9.12 באופן סופי לעניין מיהות האפוטרופוס שימונה על גופה ורכושה באופן קבוע, וביום 24.9.12 ניתן צו למינוי העמותה בהתאם, נסתיימה בהחלטה זו ההתדיינות בנוגע לסעד שנתבקש על ידי המבקשת במסגרת ההליך. במובן זה, אם היתה מבין החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה שהוזכרו החלטה הדומה במהותה לפסק דין, היתה זו אותה החלטה (השוו ב"ש 130/87 שנסי נ' גלעדי , פ"ד מא(4) 707, 713 (1987); ראו גם אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 358 (מהדורה עשירית, 2009) ); אלא שלפי סעיף 74 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, רשאי בית המשפט "לשנות או לבטל החלטותיו לפי חוק זה אם נשתנו הנסיבות או נתגלו עובדות נוספות לאחר שנתן החלטתו". הוה אומר, כי הבקשה מיום 19.12.12 היתה במהותה בקשה לעיון חוזר, בטענה לקיומו של שינוי נסיבתי. כעולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 74 האמורה, לאחר שקבע בית המשפט, על יסוד טענות הצדדים והחומר שהיה בפניו, כי לא חל שינוי בנסיבות המצדיק בחינה מחודשת של החלטתו, ציין כי "לא היה מקום להגשת הבקשה במועד שהוגשה" (פסקה 11 להחלטה מיום 23.2.13). מכל מקום, בין אם נוכח הוראת סעיף 74 ובין אם מן הטעם שהחלטתו של בית המשפט מיום 23.2.13 ניתנה לאחר שסוגית מיהות האפוטרופוס הוכרעה באופן קבוע בהחלטה קודמת, וההוראות שניתנו בה היו טפלות לאותה הכרעה וקשורות בה קשר אמיץ, לא היה באפשרות המבקשת לערער על החלטה זו אלא ברשות (ראו ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי , פ"ד מז(1) 152, 159-157 (1993); בש"א 8768/06 ינקוביץ נ' חברת הירקון 14 בע"מ (20.2.07), בפסקה 5 להחלטת הרשמת (כתארה אז) ש' ליבוביץ; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 104 (מהדורה שלישית, 2012)).

יב.

אשר לחיובים הכספיים שהושתו על המבקשת במסגרת ההחלטה מיום 23.2.13 הנה בניגוד לטענתה, משנגעו כל ההוראות לעמותה, בתפקידה כאפוטרופא על האם, איבדו אף הן רלבנטיות עם הילקחה לבית עולמה ופקיעת האפוטרופסות, בהתאם להוראותיהם של סעיפים 62 ו-63 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, והמקום לליבון הסוגיות העולות מהן, הוא תיק העיזבון המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה (ת"ע 7951-06-13). זאת, מלבד הוצאות המשפט שהושתו על המבקשת, ובאלה אין ערכאת הערעור מתערבת אלא במקרים נדירים ביותר – כאשר אין הן סבירות במובהק – שאין המקרה דנא נמנה עליהם (ע"א 356/81 הרבסט נ' רינסקי , פ"ד ל"ח(1) 167, 168 (1984) ; ע"א 136/92 ביניש-עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ , פ"ד מז(5) 114, 130 (1993)).

כללם של דברים

יג.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה. חרף אורכה של הבקשה, בשל הנסיבות המשפחתיות איני עושה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.