ע"א 8175/19 שלומי שלמה נ. ליאור מזור, עו"ד - הנאמן על נכסי החייב

השופט ע' גרוסקופף:

1.

המערער, מר שלמה שלומי (להלן: " הנושה "), היה שותף של המשיב 2, מר עופר חליוה (להלן: " החייב ") בפרויקט מסוים. הפרויקט הניב רווח של 1 מיליון ש"ח, אשר את מחציתו היה על החייב להעביר לנושה. החייב לא עשה כן, וכתוצאה מכך נוצר חוב של חצי מיליון ש"ח של החייב כלפי הנושה (להלן: " החוב "). הנושה לחץ על החייב לפרוע את החוב, ובעקבות זאת מכר החייב ביום 31.1.2016 נכס, והעביר במהלך החודשים פברואר-מאי 2016 את תמורתו לנושה, עד לפירעון מלוא החוב. במהלך שנת 2016 נקלע החייב להליכי פשיטת רגל, והמשיב 1 מונה כמנהל מיוחד על נכסיו (להלן: " המנהל המיוחד "). עניינו של הערעור שלפנינו בהחלטת בית המשפט קמא להורות לנושה להשיב את הכספים שקיבל מהחייב לפירעון החוב, וזאת לאור קביעתו כי העברת הכספים הללו היוותה "הענקה בטלה כלפי הנאמן" , בהתאם לסעיף 96(א) לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת רגל" ).

2.

לאחר שעיינו בטיעוני באי כוח הצדדים, ושמענו את טיעוני המנהל המיוחד בעל-פה, הבענו לפניהם את עמדתנו, המאמצת את עמדת הכונס הרשמי, לפיה פירעון חוב, דהיינו פעולה שיש בה כדי להביא לסילוק הנשייה באופן מלא או חלקי, איננה באה בגדר "הענקה" הנבחנת במסגרת סעיף 96 לפקודת פשיטת רגל. מסקנה זו נובעת מכך שפקודת פשיטת רגל קובעת הסדר מיוחד לעניין העדפת נושים, שהמקרה הגרעיני בו הוא מיועד לטפל הוא פירעון חוב לאחד הנושים באופן המקנה לו יתרון על פני הנושים האחרים (סעיף 98 לפקודת פשיטת רגל, שעניינו ביטול העדפות מרמה. וראו גם סעיף 219 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון" )). אם תאמר אחרת, הרי שכמעט כל מקרה של פירעון חוב יצטרך להיבחן במקביל על פי שני ההסדרים, ובשים לב לכך שמשך הזמן בו ניתן לבטל פעולה על פי סעיף 96 לפקודת פשיטת רגל וסעיף 220 לחוק חדלות פירעון הוא ממושך מאד (עד 10 שנים לפי פקודת פשיטת רגל, ועד 4 שנים לפי חוק חדלות פירעון), הדבר יביא לפגיעה קשה ביציבות הכלכלית. לא לכך הייתה כוונת המחוקק, ולא כך נוהגים בתי משפט של חדלות פירעון מאז ומעולם.

ודוק, פעולה לשדרוג מעמדו של נושה קיים, כדוגמת הפיכתו לנושה מובטח, עשויה להוות הענקה בטלה לעניין סעיף 96 לפקודת פשיטת רגל (מאחר שהיא מביאה לגריעה חלקית של נכס מקופת חדלות הפירעון), וזאת בצד האפשרות שפעולה זו מהווה העדפת נושים לפי סעיף 98 לפקודת פשיטת רגל (מאחר שהיא פוגעת בסדרי הפירעון בין הנושים) (ראו: ע"א 2887/13 נאור נ' חברת אל-יה נר השקעות בע"מ , פסקה 23 (16.8.2020); ע"א 9147/16 עו"ד כהן, בנאמנות עבור רוכשי קבוצת הרכישה בנווה יעקב נ' עו"ד קרויזר , פסקה 26 (24.7.2018); רע"א 6795/06 עו"ד קוטלר נ' רו"ח גולן , פסקה 2 (30.5.2007)). ואולם, שדרוג מעמדו של נושה קיים איננו פעולה שגרתית כפירעון חוב, ועל כן הכפפתו במקביל הן לסעיף 96 והן לסעיף 98 לפקודת פשיטת רגל אינה עלולה ליצור אי-וודאות כלכלית.

3.

לאחר ששמעו את הערותינו הודיעו באי כוח הצדדים, ובכללם המנהל המיוחד, כי הם מקבלים את הצעתנו לפיה הערעור יתקבל, במובן זה שהחלטתו של בית המשפט קמא תתבטל, והכספים ששולמו בעקבותיה על ידי הנושה יושבו לו. עוד הצענו, ובלא שתהיה בכך משום הבעת עמדה מצידנו, כי זכות המנהל המיוחד להעלות טענות אחרות נגד התשלום לנושה, ובכלל זה טענות במסגרת סעיף 98 לפקודת פשיטת רגל, תשמרנה לו, וכי מכל מקום, מלוא טענות הצדדים יהיו שמורות להם.

4.

אנו מורים איפוא על ביטול החלטת בית המשפט קמא מושא הערעור שלפנינו (החלטה בבקשה 86 מיום 30.10.2019), ועל השבת הכספים ששולמו על ידי המערער מכוחה למנהל המיוחד (ובכלל זה הוצאות הבקשה שנפסקו בבית המשפט המחוזי). אין בהחלטה זו כדי למנוע מהמנהל המיוחד מלהעלות טענות שאינן נסמכות על סעיף 96 לפקודת פשיטת רגל נגד המערער. מלוא טענות הצדדים ביחס לטענות אלה, ככל שיועלו, שמורות להם.

5.

אין צו להוצאות בערכאה זו.